תרגום של מיכל הולר
מתוך המאמר באנגלית, שתורגם מגרמנית
Social and Anti-Social Forces in the Human Being
הזמנים והתקופות מביאים אותנו למצבים ופעילויות המתאימות לשלב הזה של ההתפתחות, על פי מדע הרוח. לא מדובר רק על ההבדל בנסיבות החיצוניות, אלא, על המודעות שלנו והאופן שבו אנו תופשים את מדע הרוח. ברוב הדרכים הבסיסיות, בהן אנו תופשים את העולם, חלה התפתחות. התחלנו מהעובדה היסודית של התפתחות האדם, שבה ההתפתחות מתרחשת בשלבים עוקבים זה אחר זה, ושלב ההתפתחות הראשון שלנו החל, בעצם, באסון הגדול של אטלנטיס, כלומר תקופת פוסט-אטלנטיס. מאז עברו 4 תקופות וכיום אנו חיים בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. תקופה זו של התפתחות, שהחלה במאה ה 15 על פי הספירה הנוצרית, זוהי התקופה של "נפש התודעה" או "הרוח המודעת". כוחות נפש אחרים התפתחו בתקופות אחרות של הציביליזציה. בציביליזציה שלנו, העוקבת אחר התקופה היוונית-רומאית (-Graco Latin), מהמחצית הראשונה של המאה ה 15, האנושות מפתחת בהדרגה את הנפש המודעת(הרוחית). התקופה הקודמת שהתחילה במאה השמינית לפנה"ס ושהסתיימה במאה ה 15, הייתה התקופה שבה האנושות פיתחה את האינטלקט או נפש-שכלית.
– אנחנו לא הולכים לפרט את השלבים האלה, ונבדוק מה המיוחד בעידן שלנו זה שחלפו בו מאות ספורות מאז שהתחיל. כל עידן נמשך בערך כ 2000 שנה. לכן, רוב ההתפתחות עדיין לפנינו, בעידן הזה של הנפש המודעת. תפקיד האנושות המפותחת (civilized) בעידן זה של הנפש המודעת, יהיה התפתחות האדם לעצמאות, כך שיהיה תלוי אך ורק בעצמו, כאילו, יש להניח יד על האדם ולהפוך אותו לשלמות התלויה אך ורק בעצמו ע"י התעלות לאור המלא של המודעות, במקום מה שהיה בתקופות עבר שאדם הרגיש אינסטנקטיבית ושפט באופן אינסטנקטיבי.
בעידן שלנו, ישנם קשיים רבים והרבה כאוס סביבנו, והם נראים מובנים יותר כאשר אנו יודעים שמשימת העידן שלנו היא להרים את מה שאינסטנקטיבי למישור המודעות. מה שאינסטנקטיבי, זה מה שקורה לנו מעצמו, עד רמה מסוימת. אך כדי להשיג מודעות, יש צורך במאמץ פנימי, מעל לכל, כדי להתחיל לחשוב באמת עם כל הישות של האדם. אדם מנסה להימנע מכך, כי הוא לא לוקח מרצונו תפקיד – מודע בעיצוב התנאים השוררים בעולם אינו לוקח את תפקיד העיצוב כחלק ממנו. כאן ישנה נקודה שרבים מפספסים אותה היום. אדם חושב היום כך: ”ובכן, כיום אנו חיים בתקופת התפתחות המחשבה.
– אנשים היום גאים שהם חושבים יותר מבעבר". אבל, זאת אשליה אחת מיני רבות שבה האנושות חיה כיום. ההבנה הזו שהאדם גאה בה כיום, היא אינסטנקטיבית בעיקרה. רק כאשר הטבע האינסטנקטיבי – שהופיע בכל התקופות הקודמות של האנושות, ושמדבר על מחשבה בכזאת גאווה רק כאשר הטבע האינסקטקטיבי הזה יהפוך לחלק פעיל, כאשר השכל (האינטלקט) לא יהיה תלוי רק במוח אלא ינבע מהאדם-השלם, כשהמחשבה תיפרד מההיגיון ותעלה למישור של הדמיון, ההשראה והאינטואיציה רק אז תעלה ותבוא ההתפתחות של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, של נפש התודעה. הנפש המודעת פוגשת את האדם, כיום, בתופעה שמכנים "השאלה החברתית". מי שלומד את מדע הרוח של האנתרופוסופיה, יוכל לתפוש בקלות את הדחף ההכרחי אשר מעצב את הסדר החברתי (אם שייך למדינה או לא), וחייב להגיע ממה שבני-אנוש יכולים לפתח מתוך עצמם, כדי להסדיר את מערכת היחסים בין האנשים. כל מה שבן-אנוש מפתח מתוך עצמו, באופן טבעי, תואם לדחפים מסוימים אשר לבסוף נמצאים בנפש שלנו ובחיי הרוח. כאשר בוחנים את הנושא בצורה הזאת, ניתן לשאול: האם לא צריך לשים את ליבנו, מעל לכל, לדחפים החברתיים או לאנטי-חברתיים העולים בטבע האנושי? אנו יכולים, אם תרצו, לקרוא לדחפים החברתיים האלה, מניעים חברתיים; אבל אנחנו צריכים לזכור שיש לחשוב עליהם רק כדחפים מהתת-מודע, מכיוון שאנו מדברים על דחפים חברתיים כיום, אנו צריכים לקחת בחשבון שאנו חיים בעידן הנפש המודעת ושהדחפים האלה מנסים למצוא דרך לעלות למודעות שלנו.
כעת, אם הדברים האלה נחשבים בעיננו, אנו צריכים למצוא דחפים חברתיים שמבקשים להפוך למציאות. אבל, באופן הזה, אנו צריכים להכיר בעידן החד-צדדי שלנו, שלא צריך לגנותו ויש לראותו בשקט מתוך ידיעה שיש להתגבר עליו. לאדם יש נטייה בימינו לראות כל דבר באופן חד-צדדי. אבל מטוטלת אינה יכולה להתנדנד לצד אחד בלבד, כך לא ניתן לבטא את הדחפים החברתיים באדם, רק מצד אחד. זאת, מכיוון שהדחפים החברתיים הטבעיים הם בניגוד לדחפים האנטי חברתיים שבבן-האנוש. בדיוק משום שמוצאים דחפים חברתיים או מניעים בטבע האנושי, ניתן למצוא גם את הנגדי. זוהי העובדה שיש לקחת בחשבון, מעל לכל.
המנהיגים החברתיים ואנשי המחאה, למשל, חיים באשליה שהם רק צריכים להפיץ רעיונות או למצוא חן בעיני המעמד שמוכן ורוצה לעזור בהפצת הדחף החברתי. זוהי אשליה לפעול בצורה הזאת, משום שבכך שוכחים שאם עובדים כוחות חברתיים, נוכחים גם כוחות אנטי-חברתיים. מה שאנחנו צריכים כיום, זה להביט בפני הדברים ישירות ללא אשליה. רק מנקודת המבט של מדע הרוח, ניתן להביט בהם ישירות בלי אשליות. מפתה לומר, שאנשים ישנים דרך הדבר החשוב ביותר בחיים כאשר, הם לא רואים את החיים מנקודת הראות של מדע הרוח.
אנו צריכים לשאול את עצמנו: מה הם היחסים בין האנשים בהקשר של כוחות חברתיים ואנטי- חברתיים? אנו חייבים להכיר בכך שמערכות יחסים בין אנשים, הם עניין מאוד מורכב. כאשר אדם פוגש אחר, הייתי אומר, שיש לבחון זאת באופן רדיקאלי. כמובן, שמפגשים מצביעים על הבדלים המשתנים לפי הנסיבות; אבל אנחנו צריכים להתמקד בתכונות המשותפות, אנו צריכים לראות בבהירות את המרכיבים המשותפים במפגש, בעימות שבין אדם לאחר. אנו חייבים לשאול את עצמנו: מה באמת קורה כשאדם פוגש אדם אחר, כשהוא עומד מולו, ולא רק מה שגלוי לחושים? לא פחות מאשר, כוח מסוים שעובר מאדם אחד לאדם אחר. מפגש של אדם באחר מוביל לעבודה של כוח מסוים ביניהם. איננו יכולים להתייצב מול אדם אחר בחיינו, באדישות, אפילו לא במחשבות ורגשות, גם אם נהיה רחוקים מהם. אם יש לנו איזו מערכת יחסים שהיא עם אחרים, או תקשורת עמם אזי קיים כוח הזורם בינינו ויוצר חיבור.
זוהי העובדה המונחת בבסיס של חיים חברתיים ואשר, כאשר מתרחבת, מהווה יסוד למבנה חברתי ולאנושות.
אפשר לראות את התופעה הזו בבהירות אם חושבים על מפגש ישיר בין שני אנשים. הרושם שאדם אחד עושה על האחר מרגיע אותו ומרדים אותו. כך אנחנו מוצאים לעתים קרובות בחיים חברתיים שאדם אחד נעשה רגוע ומנומנם מאדם אחר שאתו היה לו מפגש ישיר. כפי שפיזיקאי היה מכנה זאת "נטייה רדומה", קיימת לאדם אחד נטייה להרדים אדם אחר במערכת יחסים חברתית. מדוע זה ככה? ובכן, אנו צריכים לראות שזה מונח על מבנה של בן-אנוש בכלליותו. זה מונח על העובדה, שאנו קוראים לה דחפים חברתיים, אשר נוכחת במודעות של ימינו, רק במצב השינה. אתם, אשר עדיין לא רכשתם ראייה-על-חושית, חדורים כוחות חברתיים רק בשנתכם, ורק אלה הכוחות אשר ממשיכים בתהליך לתוך מצבי התעוררות אשר ממשיכים לעבוד לתוך מודעות ערה, כדחף חברתי. כאשר אתם יודעים זאת, לא תהיו מופתעים כאשר הישות החברתית שלכם מרדימה אתכם לשינה בתוך מערכת היחסים שלכם לאחר. מתוך מערכת היחסים בין האנשים, הדחף החברתי, אמור להתפתח, אך רק דרך השינה. לכן, במערכת יחסים בין אנשים, נראית נטייה לאדם אחד, לשעמם את המודעות של האחר, כדי שיחסים חברתיים ייווצרו ביניהם. העובדה המדהימה הזו, מצויה לזה אשר לומד את המציאויות של החיים. מעל לכול, הפגישה שלנו, זה עם זה, מובילה לשעמום של התודעה, מאחד לאחר, בשם הדחף החברתי בין אנשים. כמובן, איננו יכולים לישון כל החיים. עדיין הנטייה ליצור דחפים חברתיים ממשיכה ומבטאת עצמה ע"י המשיכה לישון. הדברים שעליהם אני מדבר, הם תת-הכרתיים, כמובן, אבל זה לא מונע מהם לחדור את החיים ברציפות. לכן, טבועה בנו הנטייה לישון, בדיוק בשביל לבנות את המבנה החברתי של האנושות.
מצד שני, קיים גם דבר אחר שעובד. מאבק בלתי פוסק המתנגד להירדמות במערכת יחסים חברתית, הקיים גם כן. כשאתם פוגשים בן-אדם, אתם נמצאים בקונפליקט מתמיד באופן הבא: כשאתה פוגש אותו, מתפתח בך החשק לישון, כך שאתה חווה את מערכת היחסים שלך בשינה. אבל, באותו הזמן, מתעורר בך – כוח נגדי ששומר אותך ער. זה קורה תמיד במפגש בין אנשים חשק להירדם, חשק להישאר ער. במצב זה החשק להתעורר בעל אופי אנטי-חברתי, השם דגש על האינדיבידואל באדם, באישיות שלו, בניגוד למבנה של החברה. פשוט, משום שאנו בני אדם, חיי הנפש שלנו מתנדנדים, אל ומאת, החברתי והאנטי-חברתי. שני הכוחות האלה שבנו, שניתן לצפות בהם דרך תקשורת בין אנשים, יוצרת פרספקטיבה תרבותית שנתפסת כשולטת בחיינו. כשאנו פוגשים הסדרים חברתיים ומבנים בחברה, אפילו אם הסכמים אלה נראים רחוקים מהמודעות החכמה הקשורה להווה, הם עדיין התגשמות של המטוטלת בין הכוחות החברתי והאנטי-חברתי. הכלכלן יכול לקבוע את הפרמטרים, אשראי, הון וריבית. אפילו גורמים אלה שמשמשים לפיקוח בעסקאות חברתיות, מנדנדים את המטוטלת בין הכוחות החברתיים והאנטי-חברתיים. האדם אשר מחפש מרפא לזמנים אלה חייב באופן אינטליגנטי ומדעי להתחבר לעובדות אלה. הכיצד דרישות חברתיות עולות בימינו? ובכן, אנו חיים בעידן הנפש המודעת שבה האדם הופך להיות עצמאי. אך, במה זה תלוי? זה תלוי ביכולת של האנשים בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, להגדרה עצמית, מבלי לשקוע בתרדמה.
אלה הם הכוחות האנטי-חברתיים הדורשים התפתחות, בתקופה זו, כדי שהמודעות תהיה נוכחת. זה לא אפשרי, לבן-אנוש, בימינו, להשיג את המטרה שלו, לולא היו מתחזקים הכוחות האנטי-חברתיים. הכוחות האלה הם עמודי התווך עליהם מונחת העצמאות האישית. בימינו, לאנושות אין שמץ של מושג כיצד הדחפים האנטי-חברתיים הולכים ומתחזקים, וימשיכו כך עד המאה ה 30. כדי שאדם יתקדם כיאות, הכוחות האנטי-חברתיים מוכרחים להתפתח.
בתקופות קדומות יותר, ההתפתחות של הכוחות האנטי-חברתיים לא היוו את הבסיס הרוחני לאבולוציית האנושות, ולכן לא היה צורך ביצירת כוח נגדי. ואמנם לא היה כזה. בימינו אלה, כאשר אדם חייב לפתח כוחות אנטי-חברתיים על חשבונו ובשביל עצמו האינדיבידואלי, הוא עושה זאת משום שזוהי התפתחותו הבלתי נמנעת, ומכאן חייב לבוא גם הצד שהאדם מתנגד לו: מבנה חברתי שיאזן את הנטייה האבולוציונית האנטי-חברתית. הכוחות האנטי-חברתיים עובדים פנימה כדי שבני האנוש יוכלו להגיע לפסגת התפתחותם. כלפי חוץ, בחיים חברתיים חייבים לעבוד באופן שאנשים לא יאבדו לגמרי, את הקשר החיצוני שלהם לחיים. הנה כך, הן הדרישות החברתיות בימינו. אפשר לראות אותם, במובן מסוים, כדרישה מוצדקת לאיזון חיצוני לעומת הפנימי, הנטייה האבולוציונית האנטי-חברתית ההכרחית של האנושות, בעידן הפוסט-אטלנטי החמישי.
מכאן, אתם יכולים לראות שלא ניתן להשיג דבר אם ניגשים באופן חד-צדדי. כפי שאדם חי כיום, מילים מסוימות (אני לא מדבר על מושגים או תחושות), מילים מסוימות קיבלו ערך מסוים, וכך המילה "אנטי- חברתי" מביאה דרגה של אנטיפטייה, ונחשבת כרשע. בסדר גמור; אז אולי אנחנו לא צריכים להטריד עצמנו, האם זה נחשב לטוב או רע מכיוון שזה, בכל מקרה, הכרחי. יהיה זה טוב או רע, זה קשור עם הנטיות ההכרחיות של אבולוציה בימינו אנו. זה פשוט חסר משמעות, להגיד שיש להתנגד לדחפים אנטי- חברתיים, מכיוון שאי אפשר להתנגד להם. חייבים לתפוש את ההתפתחות הפנימית ההכרחית של האדם בימינו, ולהבין את הנטייה האבולוציונית. זה לא עניין של למצוא מרשמי פלא להתנגדות לכוחות אנטי- חברתיים, אלא, על עיצובו וארגונו של הסדר החברתי, המבנה, הארגון של כל אשר נמצא מחוץ לאינדיבידואל, זה שמאזן את הנגדי שנמצא בכוחות האנטי-חברתיים, שעובדים בתוך בני-האדם. לכן, זה
חיוני בזמנינו, שהפרט ישיג עצמאות, אך המבנים החברתיים מספקים איזון לעצמאות זו. אחרת, לא הפרט ולא החברה יכולים להתפתח כראוי.
בתקופות קודמות היו שבטים ומעמדות. העידן שלנו מתאמץ כנגד זה. העידן שלנו לא יכול להפריד אנשים למעמדות אלא רואה אותם בשלמות שלהם ויוצר מבנה חברתי שלוקח את השלמות הזו בחשבון. אמרתי אתמול בהרצאה שנתתי, שעבדות יכלה להתקיים בתקופה היוונית-רומאית: אחד הוא האדון והאחר, העבד. אז, אנשים היו מחולקים. כיום נותרו שרידים כמו אלה שמטרידים את האדם כל כך, כלומר, עצם זה שכוח העבודה שלו נמכר. בדרך זו, משהו ששיך אליו מאורגן מבחוץ. כך זה ימשיך, זו הדרך האפשרית לארגן באופן חברתי את מה שלא שייך לאדם באופן אינטגרלי, כמו התפקיד שלו או הפונקציה שהוא ממלא, בקיצור, משהו שהוא לא חלק מהאינדיבידואל הפנימי. כל מה שאנו מכירים בו ביחס להתפתחות הכרחית של דמוקרטיה חברתית, הוא באמת כך, וזה האופן בו יש להבינו. בדיוק כמו שאין אדם יכול לטעון שהוא יודע חשבון אם מעולם לא למד את לוח הכפל, כך גם אינו יכול לטעון ולדון ברפורמות חברתיות וכדומה, כשמעולם לא למד את הדברים האלה שהוסברו כאן: כלומר, שחברתיות ואנטי-חברתיות קיימים באופן די ממשי כפי שהוסבר. אנשים בעמדות הכי חשובות בחברה, כשהם מתחילים לדבר על דרישות חברתיות עכשוויות, נראים לפעמים, לאלה שיודעים דבר, כמו אנשים, המבקשים לבנות גשר על מים סוערים, מבלי שיש להם ידע בסיסי במכניקה. הם בהחלט מסוגלים להרכיב גשר, אבל הוא יתמוטט בהזדמנות הראשונה. נדמה שכך הוא אצל מנהיגים חברתיים או אלה אשר אחראים למימוש, מכיוון שהמציאות דורשת שאנחנו נעבוד אתם, ולא כנגדם. לכן, זה מאוד חשוב שדברים אלה אשר יוצרים את עמוד השדרה של המודעות והמחשבה האנתרופוסופית שלנו, יילקחו ברצינות, יום אחד.
אחד הדחפים אשר מביאים אותנו אל הספירה של התנועה האנתרופוסופית שלנו, הוא שאנחנו במובן מסוים, נושאים לתוך שלמות חיי האדם את אשר רוב האנשים משייכים רק לנעורים. אנו יושבים על "ספסל הלימודים" של החיים הרבה אחרי ששערנו מאפיר. זהו ההבדל העיקרי בינינו ובין אחרים, שמאמינים שבגיל 25 או לפעמים 26, כשהם סיימו להשתרך להם עם ההשכלה שלהם, שהם כבר מוכנים לכל החיים, או הכי הרבה, יהיו קצת תוספות משעשעות להשכלה שלהם. אבל, כשאנו מגיעים ללב המדע הרוחי, אנו מרגישים שבן-האנוש חייב באמת להמשיך וללמוד במשך כל חייו אם הוא רוצה להתגבר על משימות החיים. זה חיוני שנהיה חדורים ברגשות אלה. אם לא ניפטר מהאמונה שאנשים יכולים לשלוט בכל התחומים שפיתחו עד שנות ה 20 או ה 25 שלהם, ואז כל שצריך – זה להיפגש בפרלמנט או פורום אחר כלשהו, כדי להחליט על הניהול כל עוד לא ניפטר מגישה זו, לא נוכל לעולם להקים תנאים בריאים במבנה החברתי של בני-האדם. הלימוד של היחסים ההדדיים בין החברתי והאנטי-חברתי חשובים מאוד בזמנינו. אפילו הנטייה האנטי- חברתית, בלבד, חשובה ביותר להבנה מכיוון שאנו צריכים לחוש אותה ולאפשר לה להתפתח בנו. המצב הזה האנטי-חברתי יכול להתאזן רק עם החברתי. אבל, יש לטפח את החברתי, ולטפל בו מתוך ההכרה. זה נעשה קשה יותר ויותר בימינו מכיוון שהכוחות האנטי-חברתיים נמצאים באותו קו של ההתפתחות הטבעית שלנו.
האלמנט החברתי הוא הכרחי ויש לכבדו. אנו נראה שבתקופה הזו הפוסט-אטלנטית החמישית, ישנה נטייה להתעלם מהחברתי בעצם ההתנהגות הטבעית. במקום זאת יש לרכוש את התכונה הזו במודע ובעבודה של כוחות הנפש, לעומת בעבר, שם היה זה אינסטנקטיבי באדם. מה שחשוב ושיש לרכוש באופן אקטיבי, זה העניין שיש בין אדם לאדם. זה עמוד השדרה של החיים החברתיים בכללם. זה נשמע כמעט פרדוקסלי לומר בימינו, שאין תפיסה ברורה של, מה שנקרא, רעיונות מסובכים של כלכלה, כל עוד אנשים לא ישוו את האשליות לכאן ולשם בחיים החברתיים לעומת המציאות הנוכחית.
מי שחושב על זה באמת, מכיר בעובדה שברגע שאתה משתייך לחברה, אתה פשוט נמצא ביחסים מורכבים לאחרים.
תאר לעצמך שיש לכם שטר של $5 בכיס, ואתה משתמש בשטר ע"י קניות באחד הבקרים, ומוציא את כל ה $5 בקניה אחת. מה זה אומר שיצאת עם שטר $5 בכיס שלך? שטר 5 – הדולר הוא אשליה אין לו שום ערך במציאות (אפילו אם זה כסף מטבעות. אני לא רוצה לדון, כאן, על תאוריות המתכות והערכים המספריים בקשר לכסף; אך גם אם מדובר על מטבע מתכת, זה עדיין אשליה בלי שווי אמתי). כסף הוא רק "תווך". רק בגלל שקיימים בימינו חוקים חברתיים, חוקים השייכים באופן טהור למדינה, אנו רואים ששטר $5 הזה, שהוצאת הבוקר לפריטים שונים, הוא לא אחר מאשר, כך וכך ימי ושעות עבודה של כך וכך אנשים. מספר אנשים חייבים להשלים מספר רב של ימי עבודה, כל כך הרבה כוח עבודה אנושי צריך – – לזרום לסדר החברתי צריך להתגבש ולהפוך לסחורות כדי שלשטר הבנקאי יהיה איזשהו ערך אמתי, אך רק כמצוות הסדר החברתי. השטר הבנקאי נותן לך כוח לקבל שירות שנמדד בעבודה. דמיינו את התמונה הבאה: יש לי שטר בנקאי שמגדיר לי, לפי המעמד החברתי שלי, כוח על הרבה אנשים. דמיינו עכשיו, את האנשים האלה מוכרים את העבודה שלהם לפי שעות, כשווי בעל ערך זהה לשטר של $5 שיש לך בארנק, אז תתחילו לקבל תמונה של העובדות האמתיות.
מערכות היחסים שלנו נעשו כל כך מסובכות שאנחנו כבר לא שמים לב לדברים האלה, במיוחד אם הם לא נוגעים לנו ממש. יש לי דוגמה שתבהיר את זה. בתחומים המורכבים יותר של הכלכלה, של הון, ריבית ואשראי, הדברים ממש מורכבים; כך שגם פרופסורים מהאוניברסיטה וכלכלנים שהתפקיד שלהם דורש ידיעה ותובנות בתחום, לא יודעים באמת שום דבר. הנה, כך אנו רואים שיש לבחון את הדברים נכון בתחומים האלה. ברור שאנחנו לא יכולים מיד להחיל רפורמות בכלכלה הלאומית, שהגיעה למצב כזה של חוסר אונים בגלל מה שאנו מכנים - כלכלה פוליטית. אבל אנחנו יכולים, לפחות, לשאול ביחס להשכלה לאומית ועניינים כאלה ואחרים: מה נדרש לעשות כך שחיים חברתיים ומוסדות נוצרים באופן מודע, כנגד הכוחות האנטי-חברתיים? מה נדרש באמת? הייתי אומר שיהיה קשה לאנשים, בזמנינו, לפתח עניין מספק, זה בזה. אין לך מספיק עניין אם אתה חושב שביכולתך לרכוש משהו בשטר של $5 ולשכוח את העובדה שזה מביא אתו מערכת יחסים חברתית עם בני-אנוש אחרים וכוח העבודה שלהם. אתה יכול להתעניין, רק אם אתה מתרגם בתמונה שנוצרת אצלך, לכל עסקה נראית (כמו החלפת שטר $5 בסחורה) את העסקה האמתית אשר קשורה אליה.
הייתי אומר ששיחות נפש על אהבה בין אדם לחברו, ופעולה של אהבה זו בהזדמנות הראשונה, איננה מייסדת חיים חברתיים. אהבה כזו, ברובה, אגואיסטית להחריד. הרבה פעמים אדם נסמך על מה שהשיג, תחילה, ע"י שוד של חברו באופן פטריאכלי, כדי ליצור לעצמו חפץ לאהבתו העצמית, כדי שיחוש נוח ונעים במחשבה הזאת: ”אתה עושה את זה, אתה עושה את זה". אדם לא רואה בקלות שחלק גדול ממה שנקרא, אהבה לעשיית טובה, היא מסכה של אהבה עצמית. לכן, מה שבאמת חשוב, זה לא רק לחשוב מה מונח בהישג יד, וכך לשפר את האהבה העצמית, אלא להרגיש שזוהי החובה שלנו להתבונן בזהירות במבנים החברתיים שאנו משולבים בהם באופן רב-צדדי, אנו צריכים, קודם כל, להניח את היסודות להבנה שכזו. למרות זאת, ישנם כה מעטים שעושים זאת.
הייתי רוצה לדון באחת השאלות מנקודת המבט של החינוך באופן כללי, כלומר: איך אנחנו יכולים להקים באופן מודע דחפים חברתיים שיאזנו את הכוחות האנטי-חברתיים, המתפתחים באופן טבעי בתוכנו? איך אנו יכולים לעצב את האלמנט החברתי, שהוא העניין של האדם בחברו, כך שינבע מתוכנו – רחוק יותר ועמוק יותר, וישאיר אותנו בחוסר מנוחה? איך אנחנו יכולים להצמיח את העניין הזה, שנעלם, לצערי, בעידן שלנו, עידן הנפש המודעת? בעידן שלנו, נפערו כבר תהומות עמוקים בין האנשים. לאנשים אין שום מושג על האופן שבו הם מחליפים ביניהם, מבלי להבין את זה בכלל. התשוקה להבין את האחר בכל המיוחדות שלו או שלה, מאוד חלשה, כיום. מצד אחד, אנו קוראים לאיחוד חברתי; ומצד שני, הפצה הולכת וגוברת של העקרונות האנטי-חברתיים. אפשר לראות את העיוורון הזה בין אנשים, במועדונים ובחברות שאנשים יוצרים. הם לא מספקים שום הזדמנות לאנשים להכיר זה את זה טוב יותר, מאשר הכירו קודם. הצורך המדייק של העתיד הוא שהמבנה החברתי יפגוש את האנטי-חברתי באופן סימטרי. לשם כך, ישנן שיטות שונות בתוך הנפש. דרך אחת, בה אנו מנסים להסתכל לאחור, בגלגול הנוכחי שלנו, כדי להבין מה קרה לנו בחיים האלה, דרך מערכת היחסים שלנו עם האחרים. אם נדבר בכנות, רובינו יאמרו: כיום, אנו מתייחסים לכניסת אנשים רבים לחיינו, באופן כזה, שאנו רואים את עצמנו, את האישיות שלנו, כמרכז התמונה. מה השגנו מאדם זה או אחר שנכנס לחיינו? זו דרכנו הטבעית להרגיש. זהו הדבר שאנו צריכים לנסות להתגבר עליו. אנו צריכים לנסות לחשוב על אחרים, בנפשנו, כמו מורים או חברים, אלה שעזרו לנו ואלה שפגעו בנו (שדווקא להם אנו חייבים יותר, מנקודת מבט מסוימת, מאשר לאלה שנתנו לנו), אנו צריכים להרשות לתמונות האלה לעבור לפני הנפש שלנו כאפשרות חיה ככל האפשר כדי שנראה מה כל אחד עשה.
אם נמשיך כך, אנו צריכים לראות, שברמה מסוימת אנו לומדים לשכוח את עצמנו, שבמציאות כל דבר שיוצר חלק מעצמנו, לא היה שם, אלמלא אדם זה או אחר, היה משפיע על חיינו, עוזר לנו, או מלמד אותנו משהו. נסתכל לאחור, על שנים על אנשים שהיום כבר לא בקשר אתנו, ועליהם קל יותר להתייחס באופן אוביקטיבי, כך נוכל לראות כיצד מבנה הנפש של חיינו, נותר ע"י אנשים ונסיבות בעבר. מבטינו מתרחב לעוד אנשים שהכרנו במהלך חיינו. אם ננסה לפתח תחושת חובה אותה אנו חייבים לאדם זה או אחר אם ננסה לראות עצמנו משתקפים מהשפעתם של אלה שנקרו בחיינו, ואלה שהיו קשורים בנו – רק אז נוכל לחוות פתיחה של תחושה חדשה בנפש שלנו, תחושה המאפשרת לנו לקבל תמונה של האנשים אשר אנו פוגשים אפילו עכשיו, אלה שאנחנו עומדים מולם פנים מול פנים. זאת משום שהתאמנו לפתח תמונה אוביקטיבית של מה שאנו חייבים לאנשים בעבר. זה חשוב מאוד שהדחף יתעורר בנו, לא בשביל להרגיש סימפטיה או אנטיפטיה כלפי אנשים שאנו פוגשים, לא רק בשביל לשנוא או לאהוב משהו באדם, אלא, כדי להעיר תמונה אמתית של האחר בתוכנו, משוחרר מכל אהבה או שנאה. – אולי, לא נראה לכם שמה שאני אומר, מאוד חשוב אך הוא אמנם חשוב מאוד. היכולת הזו לראות את התמונה של האחר ללא יחס של אהבה או שנאה, לאפשר לאחר להופיע בתוך הנפש שלנו, זוהי יכולת אשר הולכת ופוחתת בהתפתחות האנושית. זה משהו שהאדם, עד לרמה מסוימת, מאבד לגמרי. אנשים חולפים זה על פני זה מבלי שיעלה בהם עניין באחר. היכולת לפתח כישור לדמיין את האחר, זה משהו שיש להכניס לתוכניות הלימודים של מערכת החינוך. אנו יכולים לפתח את ההדמיה הזו בתוכנו, אם במקום לרדוף אחרי התחושה המידית של החיים, כפי שקורה היום, לא נרתע להביט לאחור בשקט בתוך הנפש שלנו ולראות את היחסים לבני-אנוש אחרים. רק אז נהיה במקום שנוכל לדמות את אלה שאנחנו פוגשים בהווה. באופן הזה אנחנו מעוררים את האינסטינקט החברתי שבנו אל מול האנטי-חברתי אשר איננו מודע ושיש להתמיד ולפתח אותו. זהו צד אחד של התמונה. הצד השני, הוא המתקשר להסתכלות של היחסים שלנו לאחרים. זה קורה כשאנחנו מנסים להיות יותר ויותר אובייקטיבים כלפי עצמנו. כאן, אנו צריכים לחזור לאחור לשנים הראשונות שלנו. רק אז נוכל לגשת לעובדות באופן ישיר, כמו שאומרים. נניח שאתם בני 30 או 40 ואתם חושבים: ”כיצד הייתי בגיל 10? אנסה לדמיין את עצמי לגמרי בסיטואציה של הגיל הזה. אדמיין עצמי כילד או ילדה בגיל 10. אנסה לשכוח מי שהייתי; אעשה מאמץ אמתי לראות עצמי באופן אוביקטיבי". הניסיון הזה לאוביקטיביות של היחס לעצמי, שחרור ההווה שלי מהעבר שלי, ההוצאה של האגו מהחוויה, לזה חייבים לשאוף בימינו אנו. מכיוון שלהווה יש נטייה לקשור את האגו יותר ויותר עם החוויה.
בימינו, אדם רוצה להיות אינסטנקטיבית מה שהחוויות מביאות אליו. מהסיבה הזו, כל כך קשה לאמץ את הפעילות שמדע-הרוח נותן. הרוח צריכה לעשות מאמץ מחודש בכל פעם. לפי המדע הנסתר, לא ניתן לעשות דבר כל עוד לא זזים מנקודת הנוחות. אדם שוכח דברים וצריך בכל פעם מחדש לטפח אותם. כך זה צריך להיות, מכיוון שמאמצים מחודשים צריכים להיעשות, תמיד. מי שכבר עשה דרך במדע-הרוח מנסה את הדברים הבסיסיים בכל יום; אחרים אינם טורחים לשים לב לבסיסי. במדע-הרוח אין להתבסס על – זיכרון, אלא על החוויה המידית שאנו חווים בהווה. אם כן, זוהי שאלה של אימון בכישור זה דרך – הפיכתנו לאוביקטיביים שאנו מדמים את תמונה הילד או הילדה שהיינו בעבר כאילו היה זה זר; ע"י הוצאת עצמנו, יותר ויותר, ושחרורנו מהאירועים, ולהיות פחות מוקסמים בגיל 30 מהדחפים של ילד בן 10. ניתוק מהעבר לא אומר הכחשה שלו. אנו מקבלים שוב, בדרך אחרת, וזה הדבר החשוב. מצד אחד, אנו מטפחים את האינסטינקט החברתי והדחפים שבנו, ע"י הסתכלות על העבר ועל אלו שהיו קשורים אלינו, ורואים במבנה הנפש שלנו, תוצאה של כל המפגשים האלה. בדרך זו אנו רוכשים דמוי של פגישות עם אנשים בהווה. מצד שני, דרך ראיית עצמנו באופן אוביקטיבי, אנו מקבלים אפשרות לפיתוח הדמיון באופן ישיר. עצם זה שאנו רואים עצמנו כפי שהיינו פעם באופן אוביקטיבי, נושא פרי עד עכשיו, משום שזה לא קורה בתת-המודע שלנו. תחשבו לרגע: אם ילד בן 10 עובד בתת-מודע שלכם, אז אתם בגיל 30-40 כמו ילד בן 10, במשך יותר זמן. אותו הדבר, עם ילד בן 12, 11 וכן הלאה. לאגואיזם יש כוח עצום, אבל הוא פוחת כשאתה מפריד את השנים הראשונות מעצמך והופך אותם לאוביקטיביות. זוהי הנקודה החשובה ביותר, בה צריך להתמקד.
התנאי המוקדם, הבא, לפעילות חברתית צריך להיות ברור לאלה אשר באים בטענות חברתיות באופן לא הגיוני ואשלייתי: קודם כל, יש להבין כיצד אדם צריך לפתח עצמו כאדם חברתי ויצירתי בתקופה זו, כאשר כוחות אנטי-חברתיים הולכים ומתחזקים כחלק מאבולוציית האדם.
ובכן, מה השגנו? תוכלו לגלות את המשמעות של מה שהסברתי לכם אם תקשיבו לזה: ב 1848 יצא מסמך, שממשיך לעבוד גם בימינו אנו, בסוציאליזם רדיקלי ובבולשביזם. זה "המניפסט הקומוניסטי" של – קרל מרקס, המכיל רעיונות לשלוט במחשבות וברגשות של האנשים העובדים הפועלים. קרל מרקס הצליח לשלוט בעולם העבודה מהסיבה הפשוטה, שהוא כתב ואמר מה שהאדם העובד חושב ומבין, כפועל. זה יהיה מיותר להסביר לכם את התוכן של ה"מניפסט הקומוניסטי", שהופיע בשנת 1848. זה היה המסמך הראשון, הזרע הראשון שעתה נושא פרי, אחרי הפירוק של התנועות המתנגדות, שקרה לאחרונה. במסמך – הזה ישנו סלוגן אחד משפט אחד, שרוב הכותבים הכלכליים נוהגים לצטט אותו כיום: ”פועלי כל העולם, התאחדו!“ זהו משפט שרץ בתנועות חברתיות רבות. מה הוא מבטא? הוא מבטא את הדבר הכי פחות טבעי שניתן לחשוב עליו היום. הוא מבטא דחף לסוציאליזציה של התאחדות קבוצה של המונים מסוימת. על – – מה האחדות, התאחדותם, מבוססת? על ההפך על השנאה של כל האחרים של כל אלה שאינם ממעמד הפועלים. ההקשר הזה, החיבור הזה יחד של אנשים, נבנית ע"י חלוקה והפרדה של אנשים למעמדות. אתם צריכים לחשוב על כך, על מציאת העיקרון הזה שהוא אשליה מדהימה, אם יורשה לי, ושאומצה כבר ברוסיה, כעת בארצות גרמניה ואוסטריה, ושעומד להתפשט בכל העולם. זה כל כך לא טבעי, בדיוק בגלל שמצד אחד, זה מראה צורך של חיברות (סוציאליזם), אך מצד שני, בונה את החיברות הזו מחוץ לאינסטינקס האנטי-חברתי, של התנגדות לחלוקה למעמדות. בכל אופן, יש לראות את הדברים האלה ממבט גבוה יותר, אחרת, לא נגיע רחוק; מעל הכל, לא נוכל להשתתף בהתפתחות הבריאה של בן-האנוש בהווה. בימים אלה, מדע-הרוח הוא היחידי המאפשר לראות דברים בשלמותם; הוא היחידי להבנת התקופה שלנו. כפי שאחד נמנע להיכנס ליסודות הרוח והנפש של המצע הפיזי של האדם, כך הוא נמנע, כתוצאה מפחד או מורך-לב, ללמוד את הדברים האלה בחיים החברתיים, שניתן להבינם רק דרך הרוח. אנשים פוחדים, מכסים עיניהם וטומנים ראשיהם בחול כבת- יענה, כאשר הם באים לפגוש את הדברים האמתיים והחשובים. על מה, למעשה, מבוסס החליפין בין בני האדם? כפי שראינו, הוא מבוסס על ניסיונו של אדם אחד להרדים את האחר, בעוד שהאחר מנסה להתנגד ולהישאר ער. זוהי תופעה הארכיטיפית של מדע החברה במובן שגתה רואה זאת. התופעה הארכיטיפית הזו מצביעה למשהו שחשיבה מטריאליסטית איננה יכולה לתפוש; היא מצביעה למה שניתן להבין כשיודעים – – שבחיי אנוש, אדם לא רק ישן בזמן השינה כשאנחנו רובצים במשך שעות ולא מודעים לעולם אלא, מדובר בחיים בשעות היום הערות, כאשר אותם כוחות המובילים לשינה וערות משחקים גם בכוחות החברתיים והאנטי-חברתיים באדם. כל המחשבות על צורות חברתיות, חסרות ערך אם אנחנו לא לוקחים את הדברים האלה בחשבון. במחשבה זו, עלינו לא להיות עיוורים בנוגע לאירועים המתרחשים בעולם, אלא, להתבונן בזהירות מה הולך לעבור. למשל, מה חושב הסוציאליסט של ימינו? הוא חושב שהוא יכול להמציא סיסמאות סוציאליסטיות ולקרוא לאנשים מכל העולם "פועלי כל העולם, התאחדו!“ וע"י כך מייסד מעין גן-עדן בינלאומי.
זאת היא אחת האשליות הגדולות ביותר והפטליות. אנשים הם לא אבסטרקט, אלא משהו מוחשי. באופן יסודי, בן-האנוש הוא אינדיבידואלי. ניסיתי להבהיר זאת בספרי "הפילוסופיה של החירות", בניגוד ליחסיות של הסוציאליזם והניאו-קאנט-יזם. אנשים הם גם שונים ביחס לקבוצות שלהם בעולם. נדון בהבדלים האלה כך שנראה שזה לא אפשרי פשוט לומר: ”אתה במערב ונושא מערכת חברתית מסוימת, ואז אתה הולך למזרח וחוזר שוב הביתה, כאילו שטיילת בעולם". אבל הגישה של לטייל בעולם, היא באלה שרוצים להפיץ סוציאליזם בכל העולם. הם מסתכלים על הארץ כגלובוס, והם מתחילים במערב ולבסוף מגיעים – למזרח. אבל האנשים והעמים בעולם שונים ובדיוק בשוני הזה שוכן הדחף שהוא הכוח המוביל בתהליך.
בדרך הזו אתם יכולים לראות כיצד התהליך לנפש מודעת, נעשה דרך לידה וסביבה. זה בא לידי ביטוי, למעשה, בעמים דוברי אנגלית, כיום. הם מותאמים לנפש המודעת דרך קשר הדם, זכויות מלידה ודרך הורשת הכישורים שלהם. מכיוון שהעמים דוברי האנגלית, מוכנים לטיפוח הנפש המודעת, הם באופן כלשהו, מייצגים את התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. עמים הם כה שונים לפי היכן שהם חיים ואיך שהם בנויים.
העמים במזרח משפיעים ומייצגים את התפתחות האנושות האמתית בדרך אחרת. נתחיל מהעם הרוסי – ונמשיך לעמים במדינות אסיה אפשר למצוא התנגדות, הפיכה אל מול האלמנטים האינסטינקטיביים הטבעיים להתפתחות הנפש המודעת. עמי המזרח רוצים לשמור את אוצר הנפש של האינטלקטואליות, בעידן הנוכחי, אל עבר העתיד. הם לא רוצים לערבב אותה עם החוויה, אלא, רוצים לשחרר ולשמור אותה לעידן הבא. במשך עידן זה, האיחוד האמתי יכול לקרות בין בני-אנוש ברוח-העצמי המתפתח. לכן, אם הכוח האופייני לעידן שלנו נמצא במערב, וניתן לטפח אותו כאיכות, ע"י העמים דוברי אנגלית, עמי המזרח, מחוץ לירושה הלאומית שלהם, מבקשים למנוע את אשר יגיע בנפש שלהם מפני מה שאופייני – בתקופתנו כך שיוכל להתפתח בהם כנבג לתקופה הבאה, אשר תתחיל במאה ה 30. מכאן, אנו יכולים לראות את העובדה שישנם חוקים השולטים בחיי בן-האנוש, ובאבולוציה האנושית. בטבע, אנשים לא מופתעים מכך שהם לא יכולים לשרוף קרח, שישנו חוק העומד בבסיס התופעה הזו. אבל, עם המבנה החברתי של האנושות, אנשים מאמינים שאותה צורה חברתית, מושתתת על אותם עקרונות בסיסיים, כך שאי אפשר פשוט, ליצור צורות זהות של מבנה חברתי, בכל העולם, סתם ככה. זוהי נקודה שאסור לנו לשכוח. במדינות מרכז אירופה ישנם תנאים אמצעיים של התנהלות. שם זה כמו משהו מאוזן בין הקטבים הקיצוניים של המזרח והמערב. אם רואים זאת כך, אנו רואים את אוכלוסיית העולם מחולקת לשלושה חלקים. אינך יכול לומר: ”פועלי כל העולם, התאחדו!“ משום שישנם 3 סוגי פועלים ו 3 סוגי עמים שונים. נסתכל על עמי המערב, שוב. אנו מוצאים ארגון מיוחד, מטרה מיוחדת לכל העמים דוברי אנגלית באופן – טבעי (פרט לכמה מקרים יוצאי דופן) נטייה לטפח את הנפש המודעת. הנטייה הזו מבטאה עצמה ע"י חוסר ההפרדה של האיכויות של האינטליגנציה מן הנפש, אלא מחבר את האינטליגנציה בטבעיות, באינסטנקטיביות עם אירועי העולם. משימת העמים דוברי האנגלית היא למקם כל אחד בנפש המודעת בטבעיות ובאינסטנקטיביות. התרחבותה וגודלה של האימפריה הבריטית, מושתתת על איכות זו. אמנם, – כאן, עומדת התופעה המקורית מאחורי ההתרחבות של האימפריה הבריטית אלה המוסתרים בדחפים של האנשים נפגשים בדיוק עם הדחפים הפנימיים של העידן. בהרצאות שלי על הנפשות העמים האירופאיים, תמצאו מה הכרחי בעניין הזה. הרבה נמצא בסדרת ההרצאות אשר ניתנו זמן רב לפני המלחמה, אך מספקות חומר המאפשר לשפוט את אסון המלחמה הזה, באופן אוביקטיבי. עכשיו, היכולות הקשורות עם התפתחות הנפש-המודעת נותנות לעמים דוברי האנגלית משהו מיוחד בפוליטיקה שלהם. אפשר ללמוד כיצד אמנות הפוליטית, המחלקת את החברה ויוצרת מבנה חברתי, שנפוץ מאנגליה לכל המדינות שנותרו מאחור, השרידים של העידן הפוסט-אטלנטי הרביעי. השפעה זו נפוצה אפילו לחלקים של החברה ההונגרית, לטוריאניאן השייך לעמים האירופאיים. רק מהמסורת האנגלית יכולה להיווסד הפוליטיקה של העידן הפוסט-אנטלנטי החמישי. האנגלים מתאימים במיוחד למציאות הפוליטית. זה חסר ערך לשפוט את הדברים האלה, דרישות המקרה עצמו, מוכיחים זאת. אדם יכול – להרגיש סימפטיה או אנטיפטיה זה עניין פרטי. הצורך האוביקטיבי קובע את התנהלות העולם. חשוב שהצרכים האוביקטיביים האלה, יעמדו בבהירות לפנינו בימים אלה. גתה, באגדה שלו "האגדה על הנחשית הירוקה והלילי היפה" טיפל בכוחות של הנפש האנושית כשלושה – נציגים, או כוחות: כוח, הופעה וידע או חוכמה או כמלך ברונזה, מלך כסף ומלך הזהב. דברים מדהימים נאמרו כבר על האגדה הזו, ביחס למערכת השלטון, אשר הוכנו להווה ויחיו אל תוך העתיד. אנו יכולים – להצביע על הסמלים של גתה במלך הברונזה לכוח השליטה, הוא אשר נפוץ בכל העולם כולו דרך העמים דוברי האנגלית. זה הכרחי משום שתרבות הנפש המודעת נפגשת עם האיכויות המיוחדות של העמים הבריטיים והאמריקאים. במדינות מרכז אירופה, שלא נמצאות בכזה מצב של כאוס, ישנו שיווי משקל ברור בין ההישענות על האינטלקט לכיוון הנפש המודעת, והרצון להשתחרר ממנו; לפעמים שולט הראשון ולפעמים שולט השני. המדינות שבמרכז אירופה לא מתאימות לפוליטיקה. כשהן רוצות להיות פוליטיות, הן נוטות לאבד קשר עם המציאות. בעוד שהמחשבה הפוליטית של האומות האנגלו-אמריקאיות נעוצות היטב בנפש, במדינות מרכז – אירופה, הם לא, משום ששם שולט הכוח השני של הנפש ההופעה החיצונית. בכל אופן, העמים של מרכז אירופה מבטאים אינטלקטואליות בגאונות מיוחדת. אם תשווה כל דבר שהעמים דוברי אנגלית – אומרים על טבע החשיבה תגלה שהמחשבות קשורות למציאות ארצית מוצקה. אבל, אם תיקח את – ההישגים המדהימים של המחשבה הגרמנית תמצא שהן מחשבות יותר אסטטיות, אפילו אם הפן האסטטי מיוצג ע"י לוגיקה. במיוחד, ניתן להבחין כיצד מחשבה אחת מולידה מחשבה אחרת, כך שהמחשבות בעלות ערך מופיעות בצורה דיאלקטית (פילוסופית טהורה) מעוצבות ע"י הרצון האסטטי. אם – – תנסו ליישם זאת על מציאות ארציות מוצקות כלומר, אם מישהו רצה ע"י כך להיות פוליטיקאי אזי הוא נעשה בקלות לא אמין; ומוצא עצמו, במה שנקרא, אידיאליזם חלומי המחפש להקים את הממלכה – המאוחדת וקורא במשך עשורים לאיחוד ולבסוף מייסד אומה גדולה אחת בכוח. מעולם לא היה קודם, כזה ניגוד בחיים הפוליטיים כפי שיש בין חלום האיחוד של 1848 ובין זה שנוסד באמת ב 1871. כאן, רואים את תנודת המטוטלת, את התנועה, מזה אשר משתוקק לצורה האסטטית, ההופך למזויף, לאשליה, תמונת חלום, כאשר מיישמים זאת לפוליטיקה. כאן, פשוט אין שום נטייה לפוליטיקה וכאשר העמים המרכז אירופאיים נעשים פוליטיקאים, הם או חולמים או משקרים. אני רוצה להדגיש שיש לקחת את דברים אלה ללא סימפטיה או אנטיפטיה וללא מטרה למצוא את האשמים. במקום זאת, יש לומר, שמצד אחד הם עונים לצורך, ומצד שני זו טרגדיה. אלה הדברים אליהם יש לשים לב. אם נסתכל למזרח, שוב, דברים נראים לגמרי אחרת. ראינו שאם הגרמני רוצה להיות פוליטי, הוא אידיאליסט חולמני או אף גרוע מזה, שקרן-מזויף. הרוסי, מצד שני, נעשה חולה או למעשה, מת, אם הוא משתוקק להיות פוליטיקאי. זה ייראה מוזר, ובכל זאת, לאדם רוסי ישנו מצע גופני שיוצר נטייה למחלות, למוות, כאשר ישנה מעורבות פוליטית אינטנסיבית. לאדם בעל נפש רוסית אין שום משיכה לאיכות של בעל נפש אנגלית-אמריקאית, בעל יכולת פוליטית. מהסיבה הזו המזרח לקח את המשימה של לשאת את האינטלקט בנפרד מהקשרים הטבעיים שלו עם עולם החוויות, לעידן עתידי של רוח-העצמי. זו הסיבה, אם כן, שיש לדעת את היכולות השונות הנמצאות בעמים על פני האדמה. זה נראה בתחומים רבים. אולי שמעתם, לדוגמה, על החוויה העל חושית הנקראת "המפגש עם שומרי הסף". ישנם הבדלים בפגישה הזו עם השומר. המפגש הזה, ההתקדשות הזו, לחלוטין אינה מושפעת מלאום, היא אובייקטיבית ושלמה. אבל, כשמתרחשת ההתקדשות (החניכה) הזו בקבוצות מיוחדות או חברות לאום, אז היא חד צדדית. העמים דוברי האנגלית, הם אלה אשר אינם מונחים בידי מנהיגים רוחניים, אלא, בידי הנפש הלאומית שלהם, מתאימים ביותר להביא אל הסף, ישויות רוחניות שמלוות אותנו בעולם זה של רוחות אהרמניות, ואשר אנו מביאים אתנו לעולם העל חושי. הן יובילו אותנו בעיקר לחוויה של כוח המחלה והמוות. בוודאי שמעתם שנאמר על מספר רב של אנגלו-אמריקאים שעברו התקדשות למיסטריות על- חושיות, שהאירוע הראשון המשמעותי במחשבה שלהם על העולם העל-חושי נתקלה בכוחות אלה המבטאים מחלה ומוות. הם יודעים שהחוויה הזו היא חיצונית ופונה כלפי חוץ.
אם נפנה לעמים מרכז אירופאים, נגלה, שאלה שעברו התקדשות לא נלקחו מהאומות שלהם והועלו לאנושות האוניברסלית, אלא, מתי הרוח הלאומית פועלת אתם? החוויה הראשונה החשובה שאנו מבחינים בה, היא קונפליקט בין הישויות הרוחניות השייכות לעולמות העליונים, לצד השני של הסף, וישויות מסוימות אחרות הנמצאות בעולם הפיזי, בצד הזה של הסף ואשר הן בלתי נראות למודעות הרגילה. האנשים ממרכז אירופה יבחינו, קודם כל, בקונפליקט הזה. חווית הקונפליקט הזה מגלה עצמה למחפש-האמת הייחודי, במדינות המרכז אירופאיות, כישות חדורה בכוחות הספק. אפשר להכיר את כל הכוחות של ה"רב-צדדיים". במדינות המערב, ישנה נטייה חזקה יותר לאמת מדויקת; בעוד שבמדינות מרכז-אירופאיות ישנה נטייה לראות מיד את הצד השני של הבעיה. שם, בחיפוש אחר האמת, הוא מתנודד באיזון. לכל דבר יש שני צדדים. לאחד מתייחסים כפילסטיין במרכז-אירופה, אם הוא מעז לחוות דעה חד-צדדית, וזה גורם לסבל טרגי, כשמתקרבים לסף. צריך לשים לב למאבק הזה שמתרחש בסף, בין – רוחות ששייכות רק לעולמות הרוח לבין אלה השייכות לעולם התחושה זה מאבק של כל מצבי הספק באדם, ההתנדנדות ביחס לאמת. זו חווית הספק שיוצרת את הצורך של האירופאיים להתאמן ב"אמת" – – בפילוסופיה כדי לא ליפול קורבן בקלות למה שקוראים באופן כללי, הדחפים לאמת בחברה. – – כאשר נפנה למדינות המזרח שנפש הלאום מתנהגת כבעלת ההתקדשות אז החוויה העיקרית חווה את הרוחות שעובדות על האגואיסטיות האנושית. ניתן לראות שעולה כל אשר שייך לאנוכיות של האדם. המערבי המתקרב לסף, אינו רואה זאת, ובמקום זאת הוא רואה את הרוחות חודרות לעולם ולאנושות במחלה ובמוות, במובן הרחב, כפציעות, פגעים, הרס והידרדרות האנושות. הניאופייט (החדשים "הירוקים“) של המזרח, לעומת זאת, רואה את כל מה שמתקדם ומפתה את האדם כאנוכיות. לכן, האידאל אשר ממשיך מההתקדשות המערבית הופכת את האדם לבריא, שומרת על בריאותו ונותנת לבני האנוש את האפשרות להתפתחות בריאה. במזרח, לעומת זאת, עולה כידע אינסטנקטיבי בהקשר להתייחסות דתית להתקדשות, תחושה של חוסר חשיבות הפרט אל מול כוחות עדינים של עולם הרוח. האדם מהמזרח, כשפוגש את עולם הרוח, רואה כיצד ניתן לרפא את האנוכיות, והאגואיסטיות נהרסת בגלל הסכנה שבה. זה בא לידי ביטוי, אפילו, באופן החיצוני של האנשים מהמזרח. רוב התכונות של האדם במזרח, שאינו נהיר לאנשים מהמערב, עולה בדיוק ממה שמתבטא בסף עולם הרוח הנה, ראינו את ההבדלים באיכויות האנושות, כשאנו בוחנים את ההתפתחות הפנימית, העיצוב הפנימי של התפתחות נפש-התודעה של האנושות. חשוב לשמור זאת במחשבה בהירה. במעגלים קדומים מסוימים של אנשים דוברי אנגלית, שהיו תחת שמירה של רוחות-לאום, אפשר למצוא נבואות שנאמרו במחצית השנייה של המאה ה 19 ביחס לדברים עליהם דיברתי, דברים שקורים היום. תחשבו מה היה קורה אם עמים באירופה, חוץ מדוברי האנגלית, לא היו עוצמים עיניהם ואוטמים אוזניהם, כך שתשומת ליבם הייתה מוסטת מאמת הדברים האלה. אספר לכם על נוסחה שחזרה על עצמה במשך המחצית השנייה של המאה ה 19. נאמר כך: ”המדינה צריכה להימחק ברוסיה, כדי שעמי רוסיה יוכלו להתפתח, מכיוון שברוסיה יש לבצע ניסויים חברתיים, אשר לא יוכלו להתבצע במדינות מערביות". זה יכול להישמע לא מסבר אוזניים שאינן אנגליות, אך זה מכיל דרגה גבוהה של חוכמה ותובנה. ומי שיכול להתחבר לדברים אלה, כך שיוכל להאמין ביעילות שלהם כדחפים, ושיכול לקחת בהם חלק, אדם זה שייך באמת לעידן הנוכחי. אלה אשר אינם רואים את מציאות הכוחות האלה, מציבים עצמם כנגד התקופה.
יש להבין בבהירות עניינים אלה. זה היה, כמובן, בלתי נמנע שמרכז ומזרח אירופה ייאטמו אוזניהם ויעצמו עיניהם לעובדות על-חושיות; כדי לא לשים לב אליהן, לעבוד בקווים של מיסטיסיזם, הוראה מופשטת ואינטלקטואליזם מופשט. אבל אנחנו כעת בתקופה שזה צריך להיעלם. אין צורך בפסימיות ויאוש לאור אלה. במקום זאת, כוח, אומץ ורצון יעזרו כאן, הרבה. במובן הזה אנו צריכים לזכור תמיד שאנחנו – לא עובדים כנגד, אלא, יחד-עם הבעיות של תקופתנו מחוץ לדחפי מדע הרוח של התנועה האנתרופוסופית. הבה נדבק בזאת שלא נחמיץ את ההזדמנות שלנו. מדע הרוח יכול להוביל אותנו לטיפוח ההכרה והמודעות של היכולות החברתיות. זה יכול, לדוגמה, להראות לנו את הכוחות העובדים בבן-האנוש, כאשר הוא משוחרר מהגוף שלו, כשנתבונן במה שהוא חווה בין ההירדמות לבין היקיצה. אך, חשוב מכך, זה יכול לתת לנו כיוון בחיים במודעות ערה לפיתוח היכולות החברתיות. אנחנו, כמובן, מטפחים את הכוחות הדרושים ביותר בתקופה שלנו כאשר אנחנו חושבים במודעות על דברים אלה שיכולים לחדור בכוח לנפש שלנו במשך שעות העירות. לא נוכל לפתח ונהיה חסרי ישע אם היינו מתפתחים רק דרך השינה. זה חשוב לחיים הערים שלנו.
ישנם שני כוחות שעובדים בהווה. אחד זה כוח שעובד מאז המיסטריות של גולגתא והוא עובד בצורה אחרת בכל פעם במשך התקופות העוקבות של התפתחות האדמה, כדחף הקריסט. אמרנו לעתים קרובות שרק בתקופתנו ההופעה החוזרת של קריסט האתרי, תתרחש. הופעה זו של קריסט, אמנם, איננה רחוקה. זה שהוא חוזר שוב אינה סיבה לפסימיות, ואינה צריכה להעלות כיסופים ותשוקה לחימום הנפש, חיפוש עצמי ותיאוריות תאוסופיות. לדחף הקריסט ישנן צורות רבות, ובצורה הנוכחית שלו, הוא רוצה לעזור לאנושות להבין שחוכמה רוחנית מתחילה לגלות עצמה ע"י עולם הרוח. חכמה זו רוצה להתגשם ודחף הקריסט יעזור בהתגשמות זו. הכל תלוי בהתגשמות הזו. ברגע קריטי זה, האנושות מתמודדת עם החלטה הרת גורל. מצד אחד עומד ישות קריסט, קורא לנו שנבוא מרצוננו החופשי ונעשה את שדברנו עליו היום, לקבל את הדחפים החברתיים בחופשיות ובמודעות אשר יכולים לרפא ולעזור לאנושות, חופשיים לקבל אותם. לכן, אנחנו לא מתאחדים ברמות האלה שיש בהם השנאה יוצרת בסיס לאהבה, כמו בקריאה "פועלי כל העולם, התאחדו!“ אלא אנחנו מתאחדים בשאיפה להגשים את דחף הקריסט ע"י עשיית הדברים שהם רצונו של קריסט לתקופה זו.
לעומת זאת, מולו יעמוד הכוח המופיע בקריאה בברית החדשה: ”נסיך האופל של העולם הזה". הוא מופיע בדרכים שונות. דרך אחת היא לקחת את הכוחות שמאפשרים לנו כישויות חופשיות לשרת את אשר דיברנו עליו היום, לקחת את הכוח הזה מרצוננו החופשי ולרתום אותו לשרות הפיזי. ההתנגדות הזו, נסיך האופל של העולם הזה, בעלת כלים שונים; לדוגמה, רעב וכאוס חברתי. בזה מתכוונים, דרך כפייה חיצונית, ומידות פיזיות, הכוח של הרצון החופשי מגויס בשרות מה שנראה כצורך קיומי. תראו כיצד האנושות, כיום, מראה שהיא לא תהפוך לחיים חברתיים אמתיים, או תכיר בהתקדמות אמתית לבני האדם, מרצונה החופשי. היא מבקשת שיעשו זאת בכוח: ועדיין, הכפייה הזו אפילו לא הובילה אנשים – להבחין בין רוח של העל-חושי, רוח קריסט וההתנגדות אליה נסיך האופל של העולם. תסתכלו על המצב הזה ותראו האם זה לא מסביר מדוע בכל כך הרבה מקומות היום, אדם מתנגד ונאבק נגד קבלת לימוד רוחני אמתי, כנגד מעשים רוחניים אמתיים וכנגד מדע הרוח. הם אחוזים בידי נסיך האופל של העולם. עכשיו, חישבו לרגע; חישבו איך אתם מתוך רצונכם החופשי תפנו לחיי הרוח; חישבו בענווה על עצמכם, אך גם במסירות ובעוצמה, כמיסיונרים של רוח קריסט היום, שצריכה להילחם בנסיך האופל של העולם הזה, אשר אוחז בכל אלה אשר לא מאפשרים, בתת-המודע, לעצמם להשתמש בכוחות מהעתיד, להבין את – המטרות שלהם. אם תחשוב על עצמך באור הזה, לא יישאר מקום לפסימיות זה לא משאיר לך זמן למבט פסימי על העולם. זה כמובן, לא יעצום את עיניך מראות ואוזניך משמוע למה שקרה, לפעמים – באופן נורא ושהוא טרגי למתבונן בצורתו האמתית. אבל, אתם תשמרו באופן יוצא-דופן על נפשותיכם - ”אני, בכל מקרה, נקראתי לראות הכל ללא אשליה; עלי להיות לא פסימי ולא אופטימי, כך שכוחות יכולים להתעורר בנפשי ויתנו לי את הכוח לעזור להתפתחות החופשית של בן-האנוש, לתרום להתקדמות האנוש במקום ובסיטואציה, שם אני נמצא". אפילו אם הכשלים והטרגדיות של התקופה, נראים למדע הרוח, זה לא יגרום לפסימיזם או אופטימיזם, אלא, יקרא להתעוררות פנימית כך שעבודה וטיפוח מחשבה נכונה, תהיה בלתי תלויה בתוצאה. מעל לכל הדברים, תובנה תואמת היא הכרחית. אם מספר מספיק של אנשים, כיום, היו רוצים לומר: ”אנחנו בהחלט חייבים להבין טוב יותר את הדברים"; אזי כל השאר יקרה. זה רק בנוגע לשאלה החברתית שיש צורך לשאוף במודע לתובנה ולהבנה. התפתחות פעילות הרצון המתוכננת לכך, מגיעה. אם אנחנו בחיי היום-יום, רק נרצה לחנך עצמנו לגבי בעיות חברתיות ונפתח רעיונות חברתיים חדשים (אז לפי חוקי הנסתר), כל אחד מאתנו יוכל לקחת אתו עוד בן-אנוש. כל אחד מאתנו, אם כן, יכול לעבוד בשביל שניים, אם יש לנו את הרצון, נשיג הרבה יותר אם תהיה לנו תשוקה להגיע לתובנה בבת-אחת. השאר ימשיכו אחרינו. זה לא כל כך נורא שלא הרבה אנשים יכולים לעשות משהו בקשר למצב של החברה כיום, אבל זה מאוד עצוב אם אנשים לא יכולים לפחות, לפתוח את הראש ולהכיר את החוקים החברתיים של מדע הרוח. השאר יגיע, אם ייעשה לימוד רציני. על זה רציתי לדבר אתכם היום, בנוגע לחשיבות הידיעה וההכרה של דברים מסוימים על המצב החברתי בהווה, וכיצד הכרה זו יכולה להוביל לדחף בחיים אל עבר העתיד. אני מקווה שנזכה שוב להזדמנות לדבר יחד על נושאים אינטימיים אחרים של מדע הרוח.