אמא של מעיין עונה: 'יום אחד באה אלי חברה וסיפרה לי בהתלהבות שלימדו את הילד שלה בגן מה ההבדל בין ירקות ופירות. לקחו דף נייר חילקו אותו לשניים בצד אחד רשמו ירקות בצד שני רשמו פירות והילד היה צריך להדביק מדבקות בהתאם.
אתם יודעים כיצד מעיין למדה מה ההבדל? היא זרעה, השקתה, ציפתה לנביטה, התבוננה, קטפה, ולבסוף הכינה סלט ירקות והביאה אף צרור ירקות לסלט הביתה...
ההבדל הוא לא במה מלמדים אלא באיך!
גן ילדים בחינוך ולדורף לגילאים הצעירים יכול להתחיל בכל גיל. היות וזה במסגרת פרטית לחלוטין זה תלוי במי שפותח את המעון/משפחתון/ תינוקיה
באופן עקרוני, רצוי להכניס ילדים לגן החל מגיל 3. לפני זה, וזאת לפי האנתרופוסופיה, מוטב שהילד יישאר בבית עם הורה/ מטפל. מסגרת של גן היא מאוד מובנית ובדרך כלל נמצאים בה לא מעט ילדים (בין 12-20). ילדים קטנים יותר זקוקים למקום אינטימי יותר, למסגרת גמישה יותר וסדר יום שונה מזה הנהוג בגן. יחד עם זאת, יש גם מציאות שמכתיבה תנאים שונים מהאידיאל ולכן היום במודיעין (ואני מניחה שגם בעוד מקומות ברחבי הארץ) נפתח גן לקטנטנים בני שנתיים-שלוש. כמובן שהמסגרת שונה מזו של גן לילדים בוגרים יותר ומותאמת ככל האפשר לצרכים של גילאים אלו.
ישנה נטייה לבלבל פעמים רבות בין שתי פילוסופיות החינוך: שיטת מונטסורי והשיטה האנטרופוסופית. הגב' פאוליט קיי, אשת יחסי הציבור של בי"ס גלנאון באוסטרליה הפועל לפי שיטת שטיינר, כתבה בשיתוף עם הגב' ווילמה גרייר, מורה לשיטת מונטסורי, מאמר מקיף המנתח וסוקר את ההבדלים בין שתי השיטות - שטיינר ומונטסורי: מה ההבדל?
שלושה זרמים בחינוך אלטרנטיבי — השוואה פילוסופית,פדגוגית ומעשית. מהם הקווים המשותפים והקווים השונים בזרמי החינוך האלטרנטיבי: חינוך דמוקרטי, חינוך ולדורף, וחינוך מונטסורי? מאת: גלעד גולדשמידט
אוריתמיה - אוריתמיה הוא תחום נרחב בתורה האנתרופוסופית ועוסקים בה ילדים ומבוגרים מגיל 3. זוהי התנועה של המוסיקה. תנועתם של הצלילים ושל עיצורי השפה. לכל עיצור תנועה משלו, לכל תנועה תנועה משלה.
האוריתמיסטית עושה עם הילדים מעגל שבו היא משלבת תנועות המתאימות לצלילים ולמילים. תנועות אלה מפתחות גם את אותן איכויות פנימיות החשובות להתפתחות הילד. בחוג משלבים פעילות עם כדורי נחושת, צעיפים ואביזרים נלווים אחרים
חוג חווה אקולוגית - אחת לשבוע מגיעה לגן מדריכה של חווה ואדם לפעילות משותפת עם הילדים - בבניה ותחזוקה של גינת הירק האקולוגית.
בגן ולדורף קיים דגש על מיעוט ולא דלות של גירויים חיצוניים על מנת לגרות את היצירתיות והדמיון. הילד לומד כיצד מקוביה אחת, מספר איצטרובלים, בד וגמד אפשר ליצור יער קסום, אוניות מסע, רכבות וכדומה.
שפע גירויים נראה טוב לעין אך לעיתים קרובות גורם לבלבול פנימי הבא על חשבון ההתפתחות והלמידה.
לקריאה נוספת: עזבו אתכם מצעצועים התפתחותיים מאת גיל ונטורה
כפי שעונות השנה מקבלות ביטוי ברבדים שונים של הפעילויות בגן, כך גם חגי ישראל באים לידי ביטוי בגן באמצעות פעילויות מיוחדות: סיפורים, מעגלים, שירים, פעילות יצירה, קישוט הגן וכדומה. כל חג והיחוד שלו.
ומה לגבי יום השואה ויום הזכרון? האם מדברים על זה?
בגנים אנחנו לא עושים פעילות שקשורה ביום השואה. אנחנו כן עומדים דום בצפירה ואומרים שזה לזכרם של הרבה יהודים שסבלו פעם בארצות רחוקות. רוב הילדים שיודעים שתהיה צפירה הם כאלה שההורים אמרו להם, או שיש להם אחים שהזכירו את המושג "יום השואה". אנחנו לא מפרטים. והילדים בד"כ גם לא שואלים.
ביום הזיכרון והעצמאות שבעטיו אנחנו נותנים יותר דגש על חגיגת יום ההולדת למדינה. בגן החובה בשנה שעברה וכנראה גם השנה, אנחנו הולכים למצבה קרובה, עושים שם מעגל, עומדים בצפירה, קוראים את מה שכתוב על המצבה (עם צינזור), או מספרים משהו מאוד מינורי על גיבורים ששמרו עלינו כשמדינת ישראל עוד היתה תינוקת בחיתוליה. בכל אופן הדגש הוא על כבוד. זה נוצר מעצם המעמד, יש תחושה עמוקה של שקט ולא ממש נדרשות שם המילים. כשחוזרים לגן חוגגים יומולדת למדינה עם עוגה שאופים, נרות מתנות וכו'. בכל התקופה שלפני אנחנו שרים שירי א"י ומספרים סיפורים על ארץ ישראל היפה והפורחת.
הרעיון שעומד מאחורי זה הוא לעשות תהליך מדורג: בגנים כשהילדים עדיין במעטפת של הטוב והרך אנחנו נוגעים בזה דרך החוויה של הכבוד והשקט, לא דרך האינטלקט, בעצם יוצרים את המקום המכבד והילדים שם באופן טבעי, הם מקבלים את זה ולא נזקקים לדיבורים ארוכים. בכל שנה לאחר מכן יקבלו עוד פיסת אינפורמציה, הכל בהתאם למה שנכון להם ולמה שהם מסוגלים להכיל נפשית באותו הגיל.
למידע נוסף על ההתייחסות ליום השואה וליום הזכרון בגילאי ביה"ס »
התפריט נעשה בעיקרו עפ"י שיטת קינגסטון קליניק בהנחיית הנטורופת אלי שטראוס ומתוך הספרות והטיפים של יוטק'ה מהמסעדה בהרדוף בהתאם לתזונה האנתרופוסופית.
אנשי הצוות לומדים על נושא התזונה אם במסגרת ההכשרה ואם בתחקירים אינסופיים והתיעצויות שלא "מן המנין" עם אנשי מקצוע.
האם בתפריט הגן האנתרופוסופי ניתן לכלול בשר?
בגני וולדורף התזונה היא צמחונית ולא בכדי. בסיכום הרצאתה של יוטקה (מנהלת המסעדה בהרדוף) מצויין שכאשר אנו אוכלים כל דבר שהוא אנו מקבלים ממנו את כוחות החיים שבו הדרושים לנו. ד"ר וולף, בספרו "תזונה בריאה למניעת מחלות" הסביר כי רק עולם הצמחים מסוגל באמת ליצור מזון חי, המשמש מקור מחיה לבעלי החיים. אם אנו אוכלים בשר מן החי, אנו קולטים באופן ישיר את אנרגיית החיים של החיה ורק באופן עקיף את אנרגיית החיים של הצמח ששימשה מזון לבעל החיים. בנוסף, לאכילת בשר יש השפעה נפשית על האדם. הוא נעשה ערני יותר, אימפולסיבי ואפילו תוקפני. כיון שאנו רוצים, לפחות בשנים הראשונות, לאפשר לילד גדילה איטית ורגועה רצוי לא לכלול בשר בתזונתו. כמובן שהורים רבים מודאגים מהשאלה האם ילדם מקבל את כל שגופו זקוק לו בהעדר בשר. ובכן, לאחר התייעצויות עם תזונאים ונטורופתים וקריאה מרובה בנושא, חשוב לדעת שכאשר אוכלים דגנים וקטניות זהו שילוב שיוצר חלבון מלא ומספק תחליף לבשר. כמובן שבתפריטים בגני וולדורף הושקעה מחשבה רבה והם כוללים תזונה מאוזנת הכוללת ירקות, פירות, דגנים, קטניות, שומן מן הצומח ועוד.
ועם זאת, ובגישה יותר גמישה - יש גנים אנתרופוסופיים בהם התפריט כולל בשר ויש כאלה שלא. המשותף לכולם הוא הרעיון לבנות תפריט מאוזן מבחינת החלבונים.
יש גנים שמגיעים לאיזון ללא בשר ויש שמכניסים עוף, דגים וכו'. זה תלוי בצוות הגן ושיקוליו.
השבועות הראשונים קשים מאוד, לצוות, להורים ובעיקר לילדים.
הילדים בשבוע הראשון צריכים להסתגל לסדר החדש, ומחדש. גם לילדים הותיקים שמכילים את תעצומות הנפש של הילדים החדשים, כמו: הקושי בפרידה מההורים, הבכי, התחושה שמישהו חדש "חדר" להם לטריטוריה שהיתה רק שלהם, הכלת הצוות החדש (שעוד לא ממש "משומן"), והם כבר כן.
כל הדברים האלה ועוד לא מעט תהליכים, מתרחשים עמוק עמוק בתוך הנפש של כולנו. אנחנו המבוגרים ננשום עמוק ונוכל להבין מה קורה. הילדים לא.
לכן חשוב לפתוח את שנה"ל בהדרגה ובהתאמה להסתגלות הילדים.