התזונה מנקודת מבט רוחנית

סכום הרצאתה של יוטקה הרשטיין, מנהלת מסעדת הרדוף

הנחת היסוד של ההרצאה היא שתחילת כל דבר היא ברוח.

קיימת נקודת אפס כלשהי שמשמעותה היא שאז, ברגע מסויים, דבר מפסיק להיות הוא והופך להיות דבר אחר (חישבו על כח הרצון הנדרש מאתנו כדי להפסיק להיות מי שאנחנו (מעשנים, מתנהגים כך או אחרת) ולהתחיל להיות אחרים (לא מעשנים..מתנהגים באופן שונה...))

ההמחשה הכי טובה לכך הוא הזרע . בזרע מתגשם הרעיון כולו. הזרע מכיל את כל המידע הנוגע לצמח (איזה צמח יהיה, איך יגדל, מה יהיה פריו) ומידע זה יכול להיות אגור שנים רבות בקרבו (כל עוד לא הוטמן הזרע באדמה וניתנו לו התנאים הנחוצים להשרשתו).

מרגע שהזרע אכן מוטמן באדמה ומתחיל להתפתח – מגיעה נקודה עלומה בה הזרע מפסיק להיות זרע – הוא הופך להיות בתחילה שורש, שכיוונו כלפי מטה ובהמשך - יוצא מקצהו האחר – הגבעול, שכיוונו בכלל כלפי מעלה. כל המידע הזה , היכולת הזו, טמון היה בתוך הזרע וניתן לומר שהזרע התמיר עצמו, שינה עצמו לחלוטין, הקריב את עצמו באותה נקודת אפס.

בעוד שהשורש נדרש לכוחות אדירים בהיותו כה קטן, לפלס לעצמו את המקום והמרחב באדמה. הגבעול יוצא מהאדמה ופונה אל אלמנט האויר (מכאן, בהמשך, כשנתייחס למזונות המסויימים – שעה שנאכל חלקי צמח שהנם שורש כגזר, צנון, סלק - אנו אוכלים את המהות של אותה אדמה. בניגוד לחלקי צמח אחרים).

העלה הוא אמצע הצמח. הוא החלק המאזן בין שני חלקי הצמח האחרים: בין החלק המר (השורש) לבין המתוק (הפרי). בין החלק שמתחת לאדמה והחלק שמחוצה לה. לרב העלים אכן מליחות מסויימת (כשם שאומרים Eat salt & be in peace with each other….. - גם המלח נחשב גורם ממתן).

לאחר מכן מתפתחים חלקי הפרח, ממנו בא הפרי ולבסוף – הזרעים הבאים.

מטרת הזרע האחד – הצמח היא להפוך לזרעים רבים בעולם הרוח= היתרבות (אם צמח אחד היה מייצר פרי אחד וזרע אחד – לא היה מתרבה ...)

תהליך ההתקשות של הצמח מתחיל מחדש במעבר מהעלה לפרח –לפרי – לזרע.

לאחר שהצמח בטבע מגיע לשיאו = בשלותו – מתחיל תהליך פירוק טבעי, כוחות החיים שהתפתחו בו עוזבים אותו בהדרגה.

לכן, על מנת לנצל את מירב כוחות החיים של הצמח (אנו אוכלים לא רק בכדי לבנות את גופנו אלא בכדי לתת לגוף את כוחות החיים הנחוצים לו לפעולה), תהליך הבישול אצלנו במטבח צריך לחקות ככל הניתן את תהליך הפירוק הטבעי (אם נעשה ניסוי ונבשל תפ"אד במיקרוגל ותפא"ד נוסף בסיר מים על האש. נוציא את 2 תפוחי האדמה וניתן להם לעמוד בחוץ – תפהא"ד שיסריח עם הזמן הוא זה שבושל בסיר על האש. הסירחון הנו תוצאת פירוק כוחות החיים (בקטריות) שעוד היו בו לאחר הבישול. תפהא"ד שבושל במיקרוגל – הומת לחלוטין, לא נותרו בו כוחות חיים כלל ולכן אינו מתחיל להתפרק ולהסריח לאורך זמן. מסיבה זו הבישול במיקרוגל אינו נחשב תהליך בישול רצוי, אלא תהליך בישול שידמה ככל הניתן את תהליך הפירוק הטבעי בטבע; תהליך הפירוק הטוב ביותר לכן הוא זה הדומה ככל הניתן לפירוק שבאמצעות אנרגית החום שבשמש הוא תהליך בישול על אש, ע"ג מדורה).

במטבח שלנו - דירוג טיב כלי הבישול יהיה לפיכך:

הטוב ביותר - סיר ברזל,

אחריו – סיר נירוסטה

אלומיניום

טפלון (2 אלה האחרונים מתפרקים מעט בתהליך החימום ושיירים מהם חודרים לאוכל)

(בדומה לחימום באמצעות מזגן ובאמצעות אח עצים – בשני חדרים שחוממו לאותה טמפרטורה האחד באמצעות מזגן והשני באמצעות בעירת העץ – יהיה עדיין חם יותר בזה השני).

לאחר הבישול ממשיך הגוף שלנו (תהליך העיכול) את תהליך הפירוק של המזון שלאחר הבישול (אוכל מעובד, בו החל עוד קודם למערכת העיכול שלנו תהליך של עיבוד ופירוק יהיה אוכל שמבחינת כוחות החיים יספק לנו הרבה פחות, יזין אותנו פחות = יסייע פחות לבניית הגוף. לכן במקרים של מחלה וחולשה של הגוף או אצל ילדים קטנים – חשובה עוד יותר מתמיד תזונה נכונה, כזו שתספק לנו את כל הכוחות הנחוצים לנו לחיזוק ובנית הגוף).

מימד נוסף בהתייחסות לתהליך העיכול וסוגי המזון הנאכלים הוא זה הנובע מכך, שבשלב מסויים בתהליך העיכול, לאחר שהאוכל עורבב תחילה ברוק, ונלעס ואח"כ המשיך בתהליך פירוק לאורך המעי- מגיעה נקודה בה אותו מזון (ירק לדוגמא), חדל בנקודה מסויימת להיות שאריות הירק שהיה ודרך דופן המעי עובר לצידו השני של המעי ולתוך מערכת הדם שלנו. הוא הפך להיות חלק מתאי גופנו. נקודה זו היא נקודת האפס של המזון, הנקודה בה הוא מפסיק להיות מה שהיה והופך להיות חלק מגופנו. זוהי נקודה הדורשת הרבה אנרגיה רוחנית לצורך הטרנספורמציה, כפי שנוכחנו לדעת בתחילת ההרצאה. אם נאכל בשר לדוגמא, הרכבו דומה לזה של גופנו, ידרש פחות מאמץ לצורך הטרנספורמציה – נבצע פחות עבודה רוחנית. הצמחוני, האוכל מזון השונה ממנו, כירק, יידרש לצורך פירוק המזון את כח הרצון החזק יותר, תהליך פירוק המזון יאפשר לכן השקעת אנרגיה רוחנית רבה יותר).

ניתן לחלק את העולם ל- 4 ממלכות:

מינרלים (אותה ממלכה בה יש גוף פיזי בלבד, אבנים לדוגמא).

הממלכה שמעליה היא ממלכת הצמחים בה קיים גם גוף פיזי אך גם גוף אתרי (כוחות הגדילה והחיים).

בין 2 ממלכות אלה נמצאות הפטריות, שהן צמח שלא סיים התפתחותו (יש בהן פחות כוחות חיים ולכן יש להתייחס אליהן כאל מזון ממנו יש לצרוך דבר פחות, להתייחס אליו כאל מעדן...ממנו אוכלים מעט)

מעל ממלכת הצומח – נמצאת ממלכת החי שלה גוף פיזי, גוף אתרי אך גם נשמה (נפש).

הממלכה שמעל – האדם : מותרו מן החי- הרוח.

הקטניות נמצאות בין עולם הצומח לעולם החי (לכן הן נראות כפרח דמוי פרפר, המקשר בין עולם הצומח לעולם החי). הן אכן מלאות חלבון והרכב החלבון שלהן יכול להיות קרוב יותר לזה של החי (הקטניות הקשות יותר כשעועית, חומוס, סויה) או קרוב יותר לעולם הצומח (קטניות קלות יותר כעדשים, מש).

(הסויה כמזון לכן גורמת בתהליך העיכול והאכילה לגזים רבים = סימן לכך שיש בה רעלים. הסויה היום בנוסף, עוברת תהליך הנדסה גנטית ולכן לא טובה לאכילה. הטופו לעומתה מומלץ ביותר, בהיותו סויה שעברה התססה, כלומר, תהליך בו השתחררו הרעלים).

האדם משול לצמח הפוך: החלק הקשה ביותר בו – המכיל את המידע כולו – הוא דווקא העליון בגופנו - הראש בדומה לזרע.

המערכת הממתנת – מערכת הנשימה והלב – הנשימה (נפש) והרגשות – נמצאת בחלק האמצעי בגופנו - היא העלה.

המערכת התחתונה ביותר היא דווקא זו שעליונה ביותר בצמח - מערכת העיכול והרבייה (מקבילה למערכת הפרח – פרי- זרע בצמח).

לפיכך, בארוחה שלמה אחת עלינו להקפיד לאכול מכל חלקי הצמח: פרח-פרי-זרע, עלה ושורש.

השורש – להתפתחות השכלית והחשיבה, מהעלה – רגשות ורצון הנחוצים לאדם בריא ומאוזן, ולבסוף – הפרח והפרי – להגשמה העצמית.

דוגמאות לכך: פרח – כרובית, ברוקולי, היביסקוס, ורדים (או תה צמחים)

זרע – דגנים

טיפים הנוגעים לתזונה:

לכל יום בשבוע – הדגן המשוייך לו (קשור בשמות הלועזיים של ימים אלה ובגורמי השמיים המשפיעים על כל יום ויום):

• ראשון (Sunday = שמש) – חיטה

• שני (Monday = Moon – ירח) – אורז

• שלישי (Mars- אש) – שבולת שועל (דגן מעורר) / גריסי פנינה

• רביעי (Mercury – כוכב חמה) – דוחן

• חמישי (Jupiter) – שיפון (לחם)

• ששי (Venus – נגה) – הפוך מיום שלישי (אם נאכלה אז שבולת שועל עתה – גריסי פנינה)

• שבת (Saturn –שבתאי) – תירס

(סבורה שילדים אוהבים פסטה, מכיוון שהיא באה מהחיטה, חיטה היא דגן השמש. העולם היום קר ומנוכר והילדים בתבונתם ותמימותם חשים שנדרשים להם כוחות של שמש) .

הסולניים (תפא"ד, עגבניה, חציל) – מכילים רעלים רבים, אינם רצויים לאכילה. (לתפיסת שטיינר תפהא"ד הוא בכלל טאבו, בהיותו מזין את החלק הלא יצירתי של המח).

קורנפלקס – מזון מעובד ולכן אינו טוב

סוכר (כל סוכר!) – נספג מיד במערכת הדם (מיד מעלה את רמות האנרגיה בגוף ולאחר זמן קצר הן גם צונחות) ואינו עובר את מערכת העיכול (= לא נדרשת העבודה האמיתית) ומכאן שאינו בריא.

כל אחד צריך לאכול בהתאם למקום הביוגרפי/ הרוחני שלו – מי שעושה יותר עבודה רוחנית מתאימים לו המזונות המלאים (אורז חום, חיטה מלאה), הדורשים יותר בתהליך העיכול.

אכילת פירות – בהתאם לטמרפמנט האישי.

אוכל והטמפרמנט האישי: באכילה עלינו להתאזן, למצוא מה שחסר לנו.

המלנכולי – קשור לאדמה, כבד לו, קשה לו – עליו להשתחרר מכובדה. הוא זקוק לכן לאוכל משחרר, פרחים, פרי וזרע ויותר עלים (העלה בא במגע עם האויר)- צריך סוכרים ומתוק.

הסנגוויני – מתחיל ועוזב, תזזיתי, כמו הרוח והאוויר. הוא נזקק לשורשים ולאדמה המקרקעת.

הכולרי – אש, שורף את העולם, פעיל כל הזמן – נדרש לאוכל מקרר, לירקות מקררים (קישואים, מלפפפונים) , לא אוכל חריף ולא מתוק (שיעלה שוב את רמת האנרגיה)

הפלגמטי – הכל זורם (מים), היכן שתשים אותו שם יהיה, נחמד מאד אך עשוי להיות קצת משעמם; לכן זקוק לקצת אש (מערכת פרח-פרי-זרע) ולדברים חריפים כדי להתעורר.

שינוי הרגלי אוכל זה בעצם לרצות להשתנות (לעבור את נקודת האפס בה אנו מפסיקים קצת להיות מי שהיינו ומתחילים להיות מישהו אחר). אבל אם לא הולך – צריך לסלוח לעצמנו....

ההסתכלות אינה "אתה הוא מה שאתה אוכל...." (בהתאם למה שתאכל –כך תהיה)

אלא – "אתה אוכל את מה שאתה..." – אתה אוכל בהתאם למצבך הביוגרפי/הרוחני, הבחירה שלנו באוכל מראה את התייחסותנו לעצמנו.