רודולף שטיינר, 18.3.1908 מינכן GA56
תרגום מאנגלית: מיכל הולר
המאמר המקורי באנגלית: Man and Woman in Light of Spiritual Science
אין בכוונת מדע הרוח האנתרופוסופי לבקש מהאדם לזנוח את החיים ע“י התעסקות במיסטיקה. בשום פנים ואופן, אין כוונתו להסיט את האנשים מהמשימות היומיומיות שלהם בחיים או ממה שקורה עכשיו. ליהפך, מדע הרוח מחזק ומוסיף אנרגיה ומרחיב את המחשבה של האנושות כך שאנשים יכולים להתמודד עם חיי היומיום כפי שנדרש בימינו. לכן, נובע מכך שמדע הרוח לא מעסיק עצמו רק בחידת הקיום ומשמעותו של העולם, אלא, חייב גם לחפש כיצד לשפוך אור על השאלות שבהן אנו נתקלים ביומיום. לכן, בהרצאות הבאות נדבר בהרחבה על מה שנקרא, השאלות של זמננו. למרות זאת, מי שמדבר מתוך מדע הרוח על עניינים בני זמננו, אלה, מוצא עצמו בעמדה מיוחדת, מכיוון שהוא מעלה את הציפיות שהוא ייכנס ישירות לוויכוחים והתנצחויות. ציפיות אלה נוצרות מיד כשמדברים על נושא גבר ואישה, או גבר, אישה וילד. אבל דווקא משום שחוקר מדע הרוח בודק שאלות אלה מנקודת ראות גבוהה יותר, ההתבוננות שלו מובילה הרחק מהדעות הרגילות והוויכוחים שעולים מנושא זה. למרות שמדע הרוח מסתכל על הדברים מפרספקטיבה גבוהה, דווקא הוא אשר יכול לענות בצורה המעשית ביותר בנוגע לנושאים אלו. יחד עם זאת שמדע הרוח מעלה את השאלות להקשר הנצחי שלהן, ההתבוננות הזו מביאה לפתרונות מעשיים לבעיות קונקרטיות (שלא כמו תכניות של מפלגות, ססמאות ודומיהם שהראו כבר, עד כמה הם לא מעשיים). יש לזכור תמיד שכאשר חושבים על מערכות היחסים של גבר ואישה מנקודת מבט גבוהה, רוב הדברים שייאמרו, יישמעו די מוזרים. אבל אם תתעמקו בהם, תגלו שמדע הרוח יכול להציע תשובות עמוקות יותר לשאלות בנוגע לחיים פרקטיים, מאשר תוכלו למצוא מתיאוריות אחרות.
מדע הרוח מתחיל מהידע שמאחורי כל מה שניתן לראות ולחוש, שם עומד טבע נפש-רוח. רק כאשר אנו שולחים מבטנו לעבר השכבה הרוחית שנמצאת מאחורי עולם התחושה, יופיעו השאלות שלנו באור הנכון. ולכן עלינו לשאול את עצמנו: מהו הטבע הרוחני של שני המינים? אנו נראה שהאמת מתגלה ע"י מדע הרוח, והיא מופיעה כרמז קל ע"י רבים בני זמננו, אפילו ע"י אלו שרואים את העולם בצורה מטריאליסטית – (מאמינים רק בנתפש בחושים ולא מעבר לכך מ.ה.). אבל כאשר הרמיזות האלה נשענות רק על התפיסה המטריאליסטית, הם נראים כאשליה.
מה יש למטריאליזם לומר על טבע המינים? הדרך הטובה ביותר לפנות לשאלה ע"י התייחסות לכך שנשים קיוו שיבוא הזמן באבולוציה של האנושות, שבה יהיה שוויון מלא בין שני המינים. עד עתה, נשים צעדו לתוך מאבק על זכויותיהן, ולכן זה חשוב לנו ללמוד מה יש למטריאליסטים לומר על הטבע הנשי. רק אז נמצא נקודות בהן נראה איך העולם המודרני חושב על שאלה זו. אפשר לצטט כל מיני רעיונות של טבע – האישה כמו שהופיעו בספר "סקירת בעיית האישה" ע"י רוזה מיירדר A survey of the Women problem/ Rose Mayreder. זה רעיון די טוב לבדוק את הדעות של אושיות המדע של ימינו על נושא
שכזה. מדען מאוד מוערך מהמאה ה 19 תאר את האיכות הבסיסית של אישה כענווה. אחר, שנחשב גם הוא, הגדיר את זה כרגזניות. מדען אחר שאומר דעה הפוכה, הגיע למסקנה שהטבע הנקבי הוא ביסודו – צייתנות, בעוד שאחר טען שהוא מבוסס על התשוקה לשלוט. אחד תיאר נשים כשמרניות, ואחר חושב שבנשים קיים הרכיב האמתי של מהפכנות. בעוד, שאחד אומר שהחשיבה האנליטית התפתחה היטב בנשים, מתנגדיו מאמינים שלנשים אין את היכולת האנליטית, לגמרי, ונותרה להן רק האפשרות לשלב בין – דברים לעשות סינתזה שלהם.
אפשר להמשיך ולהרחיב את שלל הדעות והרעיונות הללו, הסותרים זה את זה כשבוחנים את הדברים רק מהחיצוניות שלהם, ללא לקיחת הישות האנושית בכללותה, ולא משנה עד כמה אינטליגנטים החוקרים. אלה הרוצים לרדת לעומקם של דברים צריכים לשאול האם המסקנות האלה הגיעו כתוצאה מהנחות יסוד שגויות. אי אפשר להתבונן בחיצוניות בלבד, אלא יש לקחת בחשבון את כל ישות האדם בשלמותה. רסיסים מהאמת פוזרו במחקרים רבים והאירו דרך העובדות עצמן, אך זה נוצר מחשיבה מטריאליסטית. – למשל, בחור צעיר אוטו וונינגר Otto Weininger כתב ספר שכותרו "מין ותכונות אופי". אוטו היה אדם עם פוטנציאל מאוד גבוה, אך לא היה יכול לפתח את התאוריה עד הסוף משום שכרע תחת נטל המטריאליזם. הוא היה בדעה שבן-האדם לא ניתן לתיאור כגברי או כנשי בלבד, אלא כערבוב בין הזכרי והנקבי וליהפך. גרעין זה של רעיון נבט בנפשו של ווינינגר אך נעצר תחת המטריאליזם. כך דימה ווינינגר – שיש ערבוב בין חומרים העיקרון הזכרי והעיקרון הנקבי, כך שבכל גבר חבויה אישה ובכל אישה חבוי גבר. מתוך זה הגיע למסקנות מוזרות. וונינגר אמר, למשל, שלאישה אין אגו בכלל, ואין אינדבידואליות, או אופי או אישיות או חירות וכן הלאה. מכיוון שהתאוריה הזו לוקחת בחשבון רק את החומר הנראה, בערבוב לפי כמויות של תכונות זכריות ונקביות, יוצא מזה, איפה, שלגברי יש את כל התכונות האלה שאין לאישה. תכונות אלה הופכות לכלום בתוכו, בגלל התכונות הגבריות האחרות, לאחר הערבוב. אם ניכנס ללוגיקה הזאת, נגלה במהרה תיאוריה שהורסת את עצמה. למרות זאת, כפי שנראה, יש איזה משהו נכון בתיאוריה הזו.
אני חוזר ומדגיש שוב, שזה לא קל להבין את בן-האנוש על פי מדע הרוח, לעומת מחקר מטריאליסטי. משום, שלפי מדע הרוח, מה שאנחנו קולטים בחושים שלנו, מהווה רכיב אחד מכלל מהותו של האדם, הנראה בגוף הפיזי. מעבר לו, מבחין מדע הרוח, בגוף נוסף, הגוף האתרי הקיים גם בבעלי חיים ובצמחים.
רכיב שלישי בהאדם הוא הגוף האסטרלי או הנפשי, והוא אשר חי ברגשות ובתחושות שלנו, ונושא את השמחה שלנו כמו גם את הצער. גוף זה קיים גם בבעלי-חיים. הרכיב הרביעי שמזהה מדע הרוח ואשר – גורם לבני האדם להיות מודעים לעצמם האגו. מדע הרוח מתאר, אם כן, את ישות האדם כבעלת ארבעת מרכיבים אלה. נתבונן, כעת, בגופים הפיזי והאתרי. בהם שוכן הפתרון לחידת המינים. הגוף האתרי הוא תמונה של הגוף הפיזי עד רמה מסוימת. בהקשר למין, הדברים הם שונים. עבור הגבר, הגוף האתרי נשי, ובאישה הגוף האתרי גברי. כמה שזה ייראה מוזר, אם נעמיק יותר, נגלה את הדבר הבא: משהו מהמין הנגדי חבוי בכל אחד מאיתנו. אין טעם לבחון את כל התופעות הלא-נורמליות, אלא לבחון את החוויה המקובלת. עכשיו, אחרי שראינו זאת, זה כבר לא אפשרי לדבר על האדם כאישה או גבר אלא נדבר על איכויות זכריות ואיכויות נקביות. איכויות מסוימות פועלות כלפי חוץ באישה בעוד שאחרות פועלות פנימה. לאישה יש איכויות זכריות בתוכה ולגבר נקביות בתוכו. לדוגמה, הגבר הופך ללוחם בשל תכונת האומץ של טבע הגוף שלו, לאישה יש אומץ פנימי, האומץ להקרבה ולמסירות. הגבר פועל עם היצירתיות שלו על סביבת החיים החיצונית. האיכות הנקבית פועלת עם המסירות והדבקות מפנימיותה אל העולם. אם נחשוב על טבע האדם כעל שיתוף פעולה של שני כוחות מנוגדים אלה, נוכל להבין אינספור תופעות בעולם. בגבר, הקוטב הזכרי פועל כלפי חוץ והקוטב הנקבי כלפי פנים, ובאישה ליהפך. מדע הרוח מראה לנו באופן עמוק יותר מדוע יש תכונות נקביות בגבר ותכונות זכריות באישה. מדע הרוח מדבר על כיצד בני האדם שואפים לשלמות במשך הגלגולים שלהם. החיים שלנו היום הם תוצאה של חיים קודמים. וכך, כאשר אנו חווים חיים רבים ושונים אנו חווים התגשמות גם כגבר וגם כאישה. התוצאה היא של חוויות משני צידי הקוטביות בחיים הארציים שלנו. מי שהצליח בדרך זו להסתכל עמוק יותר לתוך טבע הזכרי והנקבי יודע שהחוויה האינטימית יותר של שני המינים הן שונות מאוד, וצריכה להיות שונה מאוד. קיומה של כל האדמה שלנו הוא אוסף של חוויות שונות מאוד. אך, ניתן להבין את החוויות האלה באופן מקיף, רק דרך חווית שני הקטבים של שני המינים. לכן, אנו רואים שאפילו אם נתמקד רק בשני הגופים הנמוכים של הישות-אדם, אנו רואים במציאות ישות עם שני צדדים. אם מתבוננים רק בגוף הפיזי, לא ניתן לראות את זה. חייבים להכיר גם ברובד הרוחי שאחריו. דרך הטבע הזכרי, הנקבי הפנימי יכול להופיע בגבר, ובטבע הנקבי של האישה, הזכרי הפנימי מופיעה אצלה. כעת ניתן להבין כיצד כלכך הרבה טעויות נעשו בשיפוט לגבי שאלת הגבר והאישה; זה תלוי אם מסתכלים על האספקטים הפנימיים או החיצוניים. אם מתבוננים רק בצד אחד של האדם, המסקנות הן מקריות בהחלט. לדוגמה, אם החוקר מצוא שהתכונה העיקרית של האישה זה ענווה, ואחר שזו נטייה לרגזנות, זה אומר שהם פשוט, ראו רק צד אחד של האדם, ובגישה זו אפשר רק לטעות. כדי לגלות את האמת השלמה מוכרחים לראות את כל בן-האנוש בשלמותו. ישנו דבר נוסף שיש לקחתו בחשבון כדי לדעת את האמת בשלמותה. עלינו להתבונן במצבי העירות-שינה המתחלפים של האדם. בזמן השינה הגוף האסטרלי והאגו עולים ועוזבים את הגוף הפיזי-אתרי של האדם. – כשאדם נרדם הוא מאבד את התודעה של העירות; נכנס למצב אחר של תודעה תודעת שינה. החוויות והתפישות של הגוף האסטרלי והאגו מעולמות הרוח בזמן השינה, נשארים נסתרים לתודעה הרגילה שלנו. במצב ההתפתחות הנוכחי, בן-האנוש בנוי כך שהאגו והגוף האסטרלי זקוקים לאברי החישה הפיזיים כדי להכיר את העולם הפיזי. מקובל לחשוב שהראיה, השמיעה, הטעם וכן הלאה קורים רק באברי החישה הפיזיים שלנו. הוגה דעות כמו פיטש Fichte – היה אומר: האוזן אינה שומעת זה אני השומע. האגו – החלק האמתי הפנימי של בן-האנוש הוא נקודת המוצא של כל התפישות שלנו את המציאות. ובכל בוקר כאשר אנו מתעוררים הגוף האסטרלי והאגו חווים ולומדים את העולם הפיזי דרך איברי החישה. בשינה זה שונה, שכן הגוף האסטרלי והאגו מבלים את זמנם בעולם הרוח. לגוף האסטרלי יש איברי חישה לעולם האסטרלי, אך אלה לא התפתחו. אלה אשר אינם מקבלים רעיון זה צריכים להסיק ולומר שבמציאות, האדם מת בכל ערב. אבל, בני האדם אכן נמצאים בעולמות הרוח בלילה. יותר מכך, לעולמות הפיזי והרוח יש מערכת יחסים מיוחדת במינה, כי כל אשר פיזי הוא צורה דחוסה יותר של הרוחני. באותו האופן שקרח הוא מים דחוסים, כך הגוף הפיזי והאתרי הם גופים דחוסים יותר של הגוף האסטרלי. המטריאליזם של ימינו יתקשה להסכים שהרוח יוצרת את כל החומר. זוהי הטרגדיה של מטריאליזם שהוא מבין את טבע החומר פחות מכל. אפשר להגיע למסקנות מאוד מוזרות אם מתכחשים שהחומר הוא צורה דחוסה יותר של הרוח. באופן טבעי, אם נשארים בתפישות פופולריות, רוב האנשים לא ימצאו הגיון במשפט הבא: הגוף הוא היסוד של טבע הנפש האמתית שלנו; כל הדברים הרוחניים ניתנים להנחיה באמצעות הגוף. זה נעשה ברור יותר אם מגיעים למסקנה הלוגית כמו שקורה למשל, עם הגישה המעשית שבאה מאמריקה. משפט בודד אחד יראה בקלות איך התאוריה אומרת דברים חסרי משמעות להגיון. היא אומרת שאדם לא בוכה מפני שהוא עצוב אלא הוא עצוב בגלל שהוא בוכה. כאילו לא אפשרי שמצב הרוח של הנפש ישפיע על הגוף הפיזי, ובמקום זאת מאמין שקיים אירוע חיצוני המשפיע על הדמעות לזלוג, והן אלה שגורמות לאדם להיעצב. זו התוצאה של הגיון מטריאליסטי המוביל לאבסורדיות.
מדע הרוח יודע ששני הגופים הגבוהים של בן-האדם האגו והאסטרלי עוזבים במשך הלילה בזמן שהפיזי והאתרי נשארים. יוצא מכך, שבזמן השינה האדם עוזב את ההיבט הזכרי או הנקבי וחי כישות א-מינית בעולם הרוח. כך חיי כל אחד נחלקים בחווייתם למיניים וא-מיניים.
האם אין משמעות למינים בעולם הרוח? האם אין הדהוד של קוטביות המינים בפיזי והאתרי, אצל עולמות הרוח? אמנם איננו לוקחים את הזהות המינית אתנו לעולמות הרוח, אבל מקור המינים נמצא ברובד האסטרלי. כפי שקרח נוצר ממים, מה שפוגש אותנו בעולם הפיזי כזכרי או נקבי נובע מתוך עקרון קוטביות גבוה יותר. ניתן להבין זאת אם ניקח את הקוטביות של חיים וצורה. הקוטביות הזו מתבטאת גם בטבע. אנחנו רואים את הניצנים בעץ ובאותו הזמן את הגדילה האיטית של הצורה הכללית, וכיצד הצמיחה הזו עוברת טרנספורמציה לעיבוי ויצירת הגזע של העץ. חיים וצורה חייבים לעבוד יחד בכל אשר חי. ואם נתבונן בטבע המינים מנקודת ראות זו, נוכל לומר: כל התואם לעקרון חיים הוא זכרי וכל המביא חיים לתוך צורה מסוימת מבטא נקביות. כפי שאומן יותר צורה בשיש, לדוגמה, לא מצוי בטבע. רק הישות הפנימית של האמן ששורשיה ניזונים מעולם הרוח, יכול להיות יצירתי. וכך קורה במציאות, שכוחות הרוח חודרים את האגו והגוף האסטרלי וזורמים בהם ברציפות. ומה שיוצר האמן כחותם של זיכרון, מעולמות הרוח, שהתעורר. אם בני האדם אינם יכולים לחזור למולדתם הרוחית בעולמות הרוח בשנתם, לא היה ניתן להגשים בעולם הפיזי את המעשים הגדולים והאציליים האלה. לכן, לא יכול להיות לאדם גרוע יותר מאשר תקופות ממושכות ללא שינה. הדבר הזה שהאמן הביא מעולם הרוח דרך התת-מודע שלו הוא אשר יוצר חיים וצורה. אפשר לשאול כיצד הפסל Juno Ludovisi מופיע לנו באופן כלכך נפלא? פנים גדולות, מצח רחב, האף המיוחד. אם ננסה ונחוש את התמונה הזו מתוכה, נוכל לחוות שזה בלתי אפשרי שלא לחשוב על הרוח; בכל צורה שבפניו אפשר למצוא נפש ורוח.
הצורה הזו נשארת כך לתמיד. החיים הפנימיים הפכו לגמרי לצורה, מקובעים בצורה; נפש ורוח הפכו לצורה. וכאשר אנו מביטים למעלה לראש של זאוס, נפש רוח נמצאים גם במצח הצר, ויש תחושה שהצורה הזו יכולה לזוז בכל רגע. האמן הצליח להעלות מתוך השראה עמוקה צורה וחיים שנוצרו במציאות.
ממש כפי שיכול האמן להביא צורה וחיים לעבודתו הגדולה, כך היא כל ישותנו במציאות של חיים וצורה. זה בפני עצמו מראה לנו שמקורו של האדם הוא רוחי ונוצר מהחיים, מתהליך רציף ומתמשך של חיים הנותן לזה המשכיות. האדם חווה חיים ומוות כביטוי לקוטביות הגבוהה Death is the means by which nature can create more“ :כשאמר גתה התכוון לזה. הקיום של life.“ מוות, הוא הדרך בה הטבע יכול ליצור עוד חיים. החיים מוצאים צורה לא של חיים חד-צדדיים, לא של מוות חד-צדדי, אלא בהרמוניות גבוהות יותר אשר נוצרות דרך חיים ומוות גם יחד. על בסיס זה הרוחי והפיזי יכולים לעבוד יחד באמצעות הזכרי והנקבי; ההתפתחות הנצחית של חיים בעיקרון הזכרי והיאחזות החיים בצורה לפי העיקרון הנקבי.
כאשר באנו לחקור את טבע המינים, לא באנו מצד אחד של הקיום הפיזי, אלא חיפשנו תשובה ברמה הרוחית של הקיום. ההרמוניה שמעל המינים יכולה להתרחש כאשר המינים מועלים לרמה הגבוהה הזו. לכן, אם נוכל להשתמש בידע שרכשנו ממדע הרוח אנו יכולים לאפשר מציאות מעבר למינים, ולהשפיע
על העולם המעשי, ואז בעיית המינים תיפתר. זה אינו מרחיק אותנו מהחיים, מכיוון ששתי התופעות של טבע האדם מתבהרות כשאנו שואפים באופן מודע להרמוניה גבוהה יותר. כך ניתן להעמיק אל בעיית המינים והקטבים יהיו הרמוניים זה לזה. כל דבר בטבע המינים נושא בחובו צורה ומשמעות שונה לגמרי.
איננו יכולים לפתור את השאלה הזו לפי עקרונות נוקשים (דוגמה), אלא עלינו לחפש מכנה משותף ולמצוא תפישות ורגשות שיובילו אותנו מעל למינים.
ההתבוננויות האלה שהדגמתי מבחינות בין מציאות של חושים וטבע הישות עצמה. אם אנו רוצים לפתור את חידת החיים, עלינו להתבונן על כל ישות האדם מעולם החושים ומעולם הרוח. ניתן לראות שמעבר לקוטביות התפישה החושית, גבר ואישה הם רק מלבושים, מעטפות אשר מסתירים את הטבע האמתי של האדם. עלינו לחפש מעבר למלבושים, שם נמצאת הרוח, ולא להתייחס לרוח מהחיצוניות שלה אלא עמוד 5 תרגום מאנגלית: מיכל הולרלהיכנס לתוכה פנימה.
אנו יכולים לבטא זאת גם כך: האהבה זוהרת בחוכמתה או החוכמה חודרת באהבה, זו המטרה הנעלה. ”הנקבי, הנצחי, שולח אותנו קדימה". (שורת הסיום של "פאוסט" של גתה). הנקבי הוא האלמנט בעולם, השואף החוצה כדי לפקוד את האלמנטים הנצחיים של החיים.