כתבה: ענת טסלר מסיקה
יבשת הילדות של המתבגרים הולכת ונעלמת ולצידה עולה אי הבגרות. המסע בין יבשת הילדות לבין אי הבגרות הוא מסע דרך ים של גיל שאנו מכנים אותו גיל ההתבגרות והוא אורך שנים לא מעטות. לעיתים קרובות נער/ה שטים בים גיל ההתבגרות בכלי שיט שאינו מאפשר להם לחוות את המסע הזה באופן שיעצים ויכוון אותם, יעניק להם מחסה ויכולת עמידה בתנאי המסע הקשים.
רובינו מכירים את המאפיינים הפיזיים של ההתבגרות המינית; הקול משתנה, הגוף צומח והופך פחות הרמוני. מאפיין נוסף הוא הפן הרגשי, נפש הנער/ה הופכים סוערים יותר, קוטביים באיכויותיהם: שחור-לבן, טוב-רע, נכון- לא נכון הם מאפיינים של הרגש, החשיבה וההתנהגות בגיל זה. קוריקולום ולדורף עובד דרך איכות הנפש הזו ומביא ידע חדש דרך ניגודים; בגיאוגרפיה למשל דרך הקטבים המנוגדים של כדור הארץ ובספרות דרך קומדיה אל מול טרגדיה.
בגיל זה קבוצת החברים הופכת למשמעותית ביותר וכל מה שאינו משתלב עימה מתקבל בביקורת. עולות שאלות פנימיות של משמעות אשר מעצימות את התכנים הנפשיים, החזקים בכל מקרה בגיל זה. הילדים מחפשים אחר חוויות קיצוניות נפשית ופיזית. חוויות אלה כוללות אלכוהול, סמים, הרעבה או הלעטה באוכל ועוד. אפשר לראות בתופעות אלה את הדרכים בהם מבקש המתבגר לחצות את הסף של עצמו ושל המציאות כפי שהוא חווה אותה. אתגר לא פשוט הוא עבור המורה להעניק את חוויות הסף הללו למתגברים ממקומות אחרים, מקובלים ובריאים יותר, כך שהנער/ה חשים שהם מצליחים להגיע לגבול של עצמם ולעבור אותו, להרחיב את עצמם ולגדול. בגיל זה, בעקבות התפתחות כוחות מודעות והתעוררות שכלית-אינטלקטואלית ניתן לראות כיצד מתעוררים גם ווכחנות, ביקורתיות וציניות אל מול אידיאלים מופשטים ושאלות עמוקות על מהות הקיום שלי כאדם חושב ופועל במציאות. שאלות מחפשות כמו מי אני? איך נכון לחיות? מה מוסרי ומה לא? עולות בעצמה.
דרך המודעות והחשיבה המופשטת מתעוררים כוחות חזקים של רצון להעמיד מול המציאות אידיאלים הקשורים במוסר; חברתיים, אקולוגיים ועוד. בני הנוער כמהים לחוות כיצד האידיאלים שלהם פוגשים את המציאות ומה מתרחש במפגש זה והיכן מקומם במציאות המתהווה.
בנוסף לכל אלה הנער/ה חווים חוסר יכולת לשלוט ולנווט בסערות הפנימיות והחיצוניות המתרחשות עליהם. במשך שנות ההתבגרות, הם מתוסכלים מחוסר יכולת זו וזקוקים לעזרה ממבוגרים סביבם.
המתבגר זקוק לעזרת המבוגר בדרכו לקראת האני המתהווה שלו. בכדי לעשות זאת כדאי שמבוגר הנמצא עם בני נוער יהיה מקצועי ומעמיק בתחומו, ידע בעצמו מי הוא, מה הם ערכיו וכיצד הוא מייצג אותם. מכיוון שהמתבגרים שואלים את עצמם : מי אני? הם שואלים זאת באופן עקיף וישיר גם את המבוגרים סביבם. הם חשים מיד בזיוף, שקר או זהות שאינה ברורה. מבוגר שיכול להעניק תשובות משמעותיות לבני נוער, מביא את עצמו באופן ברור דרך דעות אישיות, אמונות, אידיאלים וערכים, הוא מבוגר שבני נוער יכבדו, גם אם דעותיו ואמונותיו מנוגדות לדעותיהם.
מתבגרים זקוקים ללמידה רעננה הנובעת ומכוונת לא אל הכושר הביקורתי שכלתני בלבד אלא אל מימד הרגשי והרוח של כל אינדיוודואל ושל הכתה כולה. למידה שפונה אל לב נער/ה ופותחת בפניו אופקים חדשים היא כזו הנוגעת במציאות, בחיים. הלימוד מתרחש מתוך דיאלוג ושיח וכן פעילות של התלמיד כיחיד וכן של הקבוצה, בסוג של איזון בין השניים. קוריקולום ולדורף מפגיש את המתבגרים עם זהויות שונות, הוא מפנה אותם לעשייה ולזהות הרוחנית שלהם ושל אחרים דרך עבודה חינוכית שאינה עוברת באינטלקט בלבד. הקוריקולום מציב אתגר באופנים רבים ופונה לאיכויות שונות בנפש האדם ולאידיאלים חברתיים הקשורים במציאות הקרובה והחיה של בני הנוער בעולם. הפניית תשומת הלב אל העולם היא מקום של חוויה מרפאת עבור נערים ונערות משום שחוויה זו מאפשרת להם לצאת מתוך עצמם, מתוך הסערה הרגשית המאפיינת גיל זה, ולהתעניין בעולם כמשקל נגד לחיטוט הפנימי הכרוך בהתעוררות המיניות והעולם הרגשי הפנימי. כאן תפקיד המורה לכוון את המתבגרים אל פעולה בעולם תוך הוראה המביאה דמיון והתלהבות חמים.
הפיזיות מגיעה לשיאה בגיל זה; הנערים/רות מסוגלים כעת להביא לעולם את בני מינם, אך היכולת להתרבות אין בה לבדה כדי לתרום לחיי חברה ומדינה. תפיסה תועלתנית של התמקצעות עלולה לייצר בוגר המבצע עבודה שימושית לפרנסתו אך אין בו חוש אמנותי, חברתי או מוסרי איכותי שיגרום לו סיפוק והרגשת שייכות אמיתית לעצמו, לחברה ולעולם.
בגיל ההתבגרות מחפשים המתבגרים את הקו הפנימי שלהם, את המקור למחשבותיהם בתוך עצמם. על כן הם זקוקים למחנך, שאינו מהווה הורה נוסף, אלא שמתפקד כמלווה במציאת הקו הפנימי האינדוודואלי של הנער/ה בתוך עצמם. מצד אחד, מתבגרים מחפשים או יוצרים את המפתח שיפתח את השער לעולמם הפנימי, עולם חדש מתגלה להם והוא מלא רגש, חושים ומחשבה שהיא שלהם בלבד. מתבגרים רבים חשים בושה בעולם החדש הזה המתעורר בקרבם ומסווים זאת בדרכים שונות; התמרמרות, ביקורת, ציניות, ליצנות ועוד. בדרך כלל התנהגויות כאלה באות כדי להסתיר תחושות שונות מטרידות העולות בנער/ה שאין הם יודעים כיצד להתמודד עימם. מורה מיטיב מסוגל להעניק למתבגר מקום אוהב להתנסות בכל מגוון התחושות והמחשבות הנובעות מתוכו מבלי להטיף מוסר, לבקר או לדחות את התכנים העולים. מצד שני, זו הפעם הראשונה בה הנער/ה חשים את עצמם כאינדוודואלים הנפרדים מהעולם וכאן מתפתחת לראשונה אהבה. רק כשהילד הופך למתבגר ונפרד מן העולם, ואינו אחד עם העולם כפי שהיה בילדותו, הוא יכול גם לפתח אהבה אל הדבר הזה שאנו מכנים אותו עולם, על מגוון הישויות שבו. התפתחות אהבה זו קשורה קשר ישיר לעבודה המעמיקה שעושים מורי בית הספר היסודי המטפחים את יכולת הפליאה אצל הילד.
יכולת הפליאה, כאשר היא מבוססת היטב בנפשו של הילד תביא אותו בגיל ההתבגרות לצאת אל העולם מתוך אהבה. מורים בתיכון מבקשים להמשיך ולהעניק למתבגר תחושת פליאה כלפי ידע חדש אותו ילמד, ובעיקר תחושת פליאה כלפי בני אנוש. לכן בחירת נושאי הלימוד ודרך הוראתם היא אמנות. בלימודים עצמם שמים המורים דגש על הרקע והאווירה סביב הידע הנלמד, כדי שלא יספגו המתבגרים חומרנות חסרת רגישות. דיונים בשאלות של מוצא החיים, מקור התודעה והאישיות המודעת לעצמה עולים במהלך הלימוד. שאלות קיום ומוסר גדולות מתפתחות במהלך השיעורים. ההתכוונות היא להעניק לנער/ה אפשרות לחוות את בגרותו המינית יותר ברמה הנפשית מאשר ברמה הגופנית. במידה והחינוך הוא אמנותי אז הנפש האמנותית תהיה דומיננטית יותר מאשר הגוף המיני. לכן יש חשיבות רבה מאד לחינוך בבית הספר היסודי בו מפתחים המורים תכנית לימודים דרכה מפתח הילד את נפשו האמנותית. כוונתם של מורים בתיכון היא להמשיך את ההתפתחות הנפשית הזו בכדי להקל על המתבגרים את חווית ההתבגרות. התפתחות נפשית זו קשורה בתחומי האמנות והאומנות הנלמדים בבית הספר, כמו תאטרון, מוסיקה, כדרות, קליעת סלים, פיסול, ציור ועוד.
אם נחזור לתמונת המסע בים ההתבגרות הסוער, אותה ציירתי בתחילת דברי, אפשר לומר שאנו שואפים לבנות עם הנער'/ה המתבגרים כלי שיט חסון, מיטיב, חם ובטוח שבה יעבור המתבגר את מסעו.
מקורות עזר: טיפוח האדם בילדות/ ססיל הרווד