האדם הטכנולוגיה והחופש | אלון ירושלמי
25/04/2014 15:51:51
אנו חיים בעולם מאוד נוח. בלחיצת כפתור אנו משיגים כל מידע שאנו רוצים, מזמינים כרטיסים לסרט/הצגה, קוראים חדשות, מתקשרים עם חברים, מעודכנים במה שקורה, משתפים תמונות וכו'... אכן עולם קל. אבל השאלה איננה האם העולם שלנו נוח או קל אלא האם הוא מאפשר לנו להיות מחוברים לעצמנו ולמהות ישותנו. האם אנו מסוגלים להתחבר ל'אני' שלנו ולזהות מהו ייעודנו, מה נכון לנו ומה עלינו לעשות? תשובות לשאלות אלו אינן קשורות לידע ולא ניתן לקבל עליהן תשובה ב Google. תשובות לשאלות אלו ניתן לקבל רק אם יש לנו חיבור בריא לעצמנו או במילים אחרות, האם אנו מסוגלים להיות מספיק זמן בשקט פנימי בשביל לשמוע את הקריאה שמגיעה אלינו מעומק ישותנו הפנימית? על מנת לזהות את הכיוון אשר נכון עבורנו עלינו ללמוד להשקיט את המחשבה הערה היומיומית שלנו ולהיכנס למצב של ריק מחשבתי, יש הקוראים למצב זה מדיטציה. במצב תודעתי זה אנו מחוברים באופן העמוק ביותר להכרה הגבוהה שלנו, להכרה החובקת כל ומחוברת לכל. מצב תודעתי זה מצריך מאמץ אקטיבי של הקשבה פעילה. אז תשובות גורלנו ויעודנו יוכלו להתגלות עבורנו.
שאלו את עצמכם בכנות- האם יכול לעבור יום שלם בו אתם לא בודקים מייל? נכנסים כמה פעמים לפייסבוק?, מקבלים הודעות בווטסאפ?, שיתוף תמונות ועוד? האם אתם מסוגלים לעשות נסיעה קצרה ברכב בלי לבדוק הודעות או לסמס? האם אתם יכולים להיות בבית יותר משעה מבלי להיכנס למחשב או להדליק טלוויזיה? אם התשובה לשאלות אלו היא לא- אתם בבעיה!!! המדיה של היום, למרות כל יתרונות הנוחות שלה, מייצרת נכות! נכות שמשמעותה היא חוסר יכולת להיות בשקט מחשבתי, להתנתק מהעולם הפיזי ולהתחבר למעמקי ישותנו. עולם המדיה המודרני דואג להשאיר אותנו בעולם הפיזי הממשי כל העת, עולם בו קל לשלוט בנו, לנטוע בנו פחדים וחרדות ולנתק אותנו מעצמנו וכפועל יוצא מכך לנתק אותנו מהסביבה שלנו.
זו הסיבה שלחינוך בתקופתנו יש משמעות מאוד עמוקה וקריטית לעתיד האנושות, יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה. עלינו לחנך את הילדים של היום להיות המבוגרים של המחר, מבוגרים המחוברים לעצם הווייתם, בעלי חשיבה חופשית, אמפתיים ואכפתיים כלפי בני אדם אחרים ופועלים למען סביבתם והקהילה בה הם חיים. כיום נראה שמערכות החינוך עושות הכל בכדי לא לממש את המטרות שהוצגו קודם. ברמה ההצהרתית וודאי שמטרות אלו מוצגות בראש חוצות, אך ביישום הלכה למעשה אנו הולכים ומתרחקים מחינוך המקדש את האדם כאינדיבידואל עצמאי, אמפתי ותורם. החינוך כיום במערכת החינוך בישראל פונה יותר ויותר לתקשוב, ללמידת ידע, להבנה של תהליכי חשיבה מדעיים. לא שזה אינו נכון או אינו חשוב, נהפוך הוא, ידע זה חשוב מאוד, אך מכיוון שאין התייחסות להתפתחות הטבעית של הילד ולצרכיו המשתנים בכל תקופת גיל, אנו משקיעים המון אנרגיה בלהפוך את הילדים למבוגרים 'חכמים' אך האם אנו מבינים שבו בעת אנו הופכים אותם גם לבני אדם המנותקים מעצם הווייתם, בני אדם שמפתחים תלות עצומה בטכנולוגיה ויכולת חשיבתית רציונאלית שכלתנית. ילדי העתיד, עוד הרבה יותר מאתנו יראו בחבריהם משהו שניתן לעשות להם 'התנתק' , יתקשו לפתח חשיבה עצמאית ולחוש את הכיוון והיעוד שלהם.
במובן עמוק, בדיוק על בעיה זו בא חינוך וולדורף לענות. מבלי להיכנס לפרטים רבים מדי, ניתן לומר שחינוך נכון מאפשר לבוגר להיות מחובר לרצונותיו העמוקים ולראות באדם האחר 'אדם' ולא פוסט בפייסבוק. בכדי לעשות חינוך וולדורף, אשר אני מעדיף לקרוא לו חינוך אנושי או חינוך הומני רוחני אשר מבקש לתת לילד את הכלים לפתח חשיבה חופשית שאינה תלויה בטכנולוגיה, חינוך הרוצה לפתח בילד יכולות אמפתיים ואומנותיים, כוחות של מאמץ, של התכוונות ושל בניית קבוצה חברתית בעולם הממשי ולא בעולם הווירטואלי, יש לתת מענה נכון לכל שלב התפתחותי של הילד. כמו כן, על ההורים בבית להיות מודעים לאופן התנהלותם ויכולתם לדחות סיפוקים. עליהם לייצר תרבות שיחה בריאה ובית שאינו סובב סביב הטכנולוגיה.
אנו רק בראשית התקופה הטכנולוגית הוירטואלית, וכשבסופו של דבר תגיע ההתעוררות בצורך בחינוך אחר (אם תבוא), בצורך בחינוך הומני/אנושי, אני מקווה שלא יהיה מאוחר מידי ונגלה שהנבואה של 'החברים של נטשה' כבר כאן והעולם הזה מלא באנשים שלא רואים דבר מלבד עצמם....
שלכם אלון