שלושה שלבים – תהליך הלימוד בשיעור הראשי בחינוך ולדורף: רצון, רגש וחשיבה יוצרת

מאת: ענת טסלר מסיקה

"בוקר טוב כתה ז", אני מקדמת את ילדי כתתי, כמו בכל בוקר. והם עונים "בוקר טוב המורה ענת". לאחר שאנו מדקלמים, שרים, משחקים ונעים במרחב בבית הספר אנו חוזרים לכתה, אני לוחצת את ידו של כל אחד מהתלמידים, מתבוננת בעיניו ומאחלת לו בוקר טוב. ואז ניגשת מיד לעריכת הניסוי, אנחנו בתקופת כימיה. כל חומרי הניסוי מונחים על השולחן, כפי שסדרתי אותם מוקדם בבוקר. את הניסוי ערכתי יום לפני לבדי בכתה, כדי לוודא שאני יודעת לבצע אותו כהלכה.

שלב 1

ביצוע הניסוי. בשקט, ללא מילים. שריפת חומר כימי באש מגזיה.

לעיתים, כאשר ילדים מתבקשים לעשות את המאמץ ורק להתבונן בכל חושיהם בניסוי, דבר אינו פשוט עבורם ויכולות להיות תגובות שונות לעניין, כמו צחוק, מבוכה, אמירה חצי צינית. ההתבוננות עצמה דורשת כוחות רצון, התמקדות וקשב, הניסיון של הילדים להגיע לכל אלה יכול לגרור אחריו תגובות שונות.

שלב 2

תאור ההתבוננות בניסוי בכתה דרך החושים וללא הסברים. דיבור בשפה רגשית ושאלות כמו – האש היתה שקטה/סוערת/כחולה/עם ריח ? לאחר מכן יתארו הילדים בעלפה את השינויים שחלו בחומרים בניסוי. עוד שאלות למענה ע"י הילדים ודיון בכתה בשלב זה: האם המצב נראה חשוד למישהו כשקרבתי את החומר לאש? אולי האוויר עזר למה שקרה? ראיתים את הצבע שקיבל החומר ששרפנו? מה מזכיר לכם הריח?

בשלב זה חשובה הזכרות קצרה שכזו בניסוי שערכנו לפני רגע, ללא שאלות קשות, מבלי להכנס להסברים כלל. כל מה שהתלמידים ראו עולה – המים היו בצבע X, האש שנתה את הצבע ל- Y אחרי כ- 10 שניות. השיחה נשארת קלילה, עולה תמונה קולקטיבית של הניסוי ונוצר זיכרון משותף כתתי שלו. אני מכוונת את הילדים לתבחינים בהם כדאי להבחין (צבע האש, כמות המים, ריח החומר השרוף, הזמן שלוקח לחומר להתלקח וכו'). אפשר לכתוב כמה מילים על הלוח. לאחר השיחה על ההתבוננות בניסוי הילדים מציירים את הניסוי והמורה יכול לצייר אותו על הלוח. אין עדיין הסברים, אך כל הנ"ל מקדם אותנו לשלב השלישי בו יגיעו ההסברים. אני מבקשת מהילדים לצייר את הניסוי שראו במדויק בצבעי עפרון במחברת.

שיעורי בית – לסיים את ציור הניסוי.

שלב 3

בבוקר למחרת הילדים מגיעים עם ציור הניסוי שסיימו בבית. ההתבוננות והרעיונות שעלו אתמול בשיחה בכתה שקעו לתוך הילדים בשנת הלילה. כדי ליצור דיון אני שואלת את הילדים שאלות, עליהן חשבתי מראש. שאלות לדוגמא:

• האם האש התגברה לדעתכם בגלל סוג החומר ששרפנו?

• האם המים רתחו וגרמו לחומר להתאדות או שההתאדות נראית לכם קשורה בדבר מה אחר?

• האם הטמפרטורה שבה נמצא החומר ששרפנו חשובה? וכו'.

השאלה/שאלות שאני בוחרת לשאול בשלב 3 בכתה הן חשובות שכן כעת אנו נמצאים בשלב מתקדם של תהליך הלמידה/יצירה, שלב הקשור בחשיבה. בשלב השאלות חשוב שכל ילד יוכל להביע את דעתו בכתה. דעות וחשיבה מגוונת ומקורית היא המטרה כאן. חשוב גם לתת לילדים להעניק שמות משלהם לתופעות בהם צפו, ולא לחסום את חשיבתם היצירתית עם שמות שאני או מורים אחרים וחוקרים העניקו לתופעות. כך שאם אחד הילדים מכנה את התופעה "אוויר שמניע אוויר" או "או מאש כחולה לאש ירוקה" אני אמשיך והשתמש במונח שהוא המציא בדיון בכתה, אף ארשום אותו לעיתים על הלוח. כך הילדים חשים שהם מגלים לראשונה את התופעה בה צפינו. כאשר הילד מגלה את התופעה באופן חופשי ויצירתי שכזה, היא שלו לתמיד. הוא לא צריך להתאמץ לזכור את שמה, יש לו שם שהוא המציא עבורה והוא לומד להסביר אותה דרך השיחה בכתה (בסיום כל השלבים של הלמידה, כאשר אין הדבר חוסם את היצירתיות של הילדים,ניתן לאמר את שם התופעה המקובל במציאות). כאשר הילד עובר דרך רגשותיו ומחשבותיו הוא, ואני מכוונת אותו מידי פעם, הוא לומד. בשלב זה ניתן לעבור לעבודה אמנותית הקשורה בניסוי- לדוגמא ציור בצבעי מים של החום והאור שהפיץ החומר ששרפנו או פיסול של מראה החומר השרוף. אפשרות נוספת במקום עבודה אמנותית היא לספר לילדים על הביוגרפיה של המדען שגילה את התופעה בה אנו עוסקים, או לתת לילדים לכתוב עבודה בקבוצות על הביוגרפיה של אותו מדען ואז לספר עליה בכתה. בסיום העבודה האמנותית/ ביוגרפית יקבלו הילדים משימת סיכום מהלך הניסוי, תוצאותיו ומסקנותיו במחברת, או שנכתוב טבלה המסכמת את כל הנ"ל. התלמידים יקריאו בכתה את סיכומיהם ואני אוסיף דבר מה, במידה ולא נכתב. לסיום ניתן לשאול שאלות כמו:

• מדוע הנושא הזה חשוב לדעתכם?

• במקום שאלה אני אספר על ההיסטוריה של גילויים בתחום זה.

• האם נוצרות כאן בעיות אקולוגיות?

רק כאן אנו מגיעים יחד לתופעה כללית שעולה מתוך הניסוי.בסיום שלב זה.

בסוף השיעור אבצע ניסוי חדש נוסף, כלומר סיימנו את שלושת השלבים בניסוי זה ואנו חוזרים לשלב 1 בניסוי חדש.

חלק מיתרונות הגישה:

1. שנת לילה שעוזרת לעיבוד ההתבוננות בניסוי.

2. שימוש ביצירתיות והאומנותיות של הילד ולא עבודה דרך העברת ידע.

3. יצירת תמונה כתתית של הניסוי – תומכת בהבנת הניסוי ובעבודה החברתית-סוציאלית בכתה.

4. יצירת סימפטיה לתהליך הגילוי המדעי דרך התרכזות בילדים: חושיהם, רגשותיהם ומחשבותיהם. זאת בניגוד לאפשרות של יצירת אנטיפטיה למדע דרך התרכזות בהעברת ידע.

5. פיתוח התלמיד על כוליותו באופן אינדוודואלי באמצעות כל הנ"ל.

6. הילד לומד שכל נושא שאנו עוסקים בו בביהס קשור בו עצמו ובבני אדם (דרך האמנות או הביוגרפיה). הוא לומד שהוא יכול לסמוך על עצמו במציאת האמת המדעית בעולם. הוא מתפתח אישית פיזית (בחושים), רגשית ומחשבתית, וכן חברתית משום חלק ניכר מהעבודה נעשית דרך דיון כתתי, ההצלחה של כל ילד בהבנת הניסוי עוברת דרך הצלחת הכתה כולה, וההפך.

7. הילד לומד לפתח תמונה פנימית של המציאות וזכרון שלה. אין כאן פיתוח של תמונה טכנית של הניסוי ומשמעויותיו בעולם פילוסופי-מדעי.

8. החלק הראשון בו מתבונן הילד בניסוי יכול להיות גם בתחום לימודי אחר – בביולוגיה למשל דרך טיול בשדה, בספרות קריאת קטע טקסט, שמיעת מוסיקה, התבוננות ביצירת אמנות וכו'. על פי התחום הנלמד באותה תקופה נמשיך את 2 השלבים הבאים.

9. גישה זו תורמת להפעלת החושים של הילד ותפישה נכונה של המציאות הפיזית. (בימינו אין הדבר מובן מאליו, ילדים רבים חיים בעולם פחות פיזי ויותר וירטואלי).

10. יצירת קשרים בין ניסיונות העבר ותופעות שהילד מכיר, לבין התופעה החדשה. העשרת עולמו של הילד.

11. שימוש בכוחות הרצון של הילד ולא בשינון. דרך שאלות ודיון בכתה מתעורר רצונו של הילד וכן מתעוררים רגשותיו. בשלב השני הכתה כולה אוספת את ההתרשמויות שלה מן ההתבוננות בניסוי ובכוחות רצון מאוחדים הם נעים יחד לקראת מציאת התופעה הנמצאת בבסיס הניסוי.

12. הקשבה של הילד לחבריו ודעותיהם מביאה אותו להרמוניה עם עצמו ולהרמוניה בכתה.

13. יצירת קהילה כתתית דרך הדיון, ההרגשה והחשיבה המשותפים.

14. הילד יוצר רעיונות מקוריים מתוך עצמו ומתוך עבודה קבוצתית של הכתה. יש החלפה של רעיונות בכתה.

לסיכום

שלב 1 התבוננות דרך החושים עבודה של הרצון גוף

שלב 2 ההתנסות האישית של כל ילד דיון- רגש נפש

שלב 3 תופעה כללית, הרחבתה חשיבה יצירתית רוח

*יש הנוהגים לערוך את שלושת השלבים הנ"ל במשך כיומיים, ויש הנוהגים לערכם לאורך שלושה ימים.