הגנן של מעיין

עידו היה הגנן של מעיין במשך שנתיים. 

הוא בעצם הסיבה שהגעתי בכלל לגן. כאשר עשיתי סיור בין כול הגנים במודיעין, הגעתי לגן של עידו בכפר רות. מיד הבנתי שיש פה גנן מסוג אחר.. הוא ממש שיחק עם הילדים. לא נתן להם הוראת אלא היה בתוך המשחק שלהם, שותף מלא שמחה ואהבה. בטיול הוא שיחק איתם כדורגל כמו אבא/אח גדול.

כאשר הייתי צריכה עזרה לקחת את מעיין מהגן – הוא מיד עשה לה אווירון/ שק קמח על הגב. הכול כדי להקל ולעזור בפרידה.

אחר כך, כאשר סיים את עבודתו בגן, והיינו נפגשים במקרה, תמיד כל כך שמח להיפגש. הוא מיד היה מחבק את  מעיין ומשחק איתה.

מיד כששמעתי על מותו – עלתה לי דמותו המחוייכת בתוך אור זוהר.

אני בטוחה שהוא נמצא עכשיו במקום טוב עם נשמות אוהבות שמלוות אותו בדרכו החדשה.

אני תמיד אזכור אותו כאדם טוב לב, אופטימי ומלא שמחת חיים. חיוכו ילווה אותי תמיד.

אני מאחלת לעינת, לשחר ולכול משפחתו שלא יידעו עוד צער וחייהם יהיו מלאי שמחה ואור.

איריס פרסלר

עידו ארד ומעיין פרסלר, 2004 

עידו מסתתר מאחורי מעיין ועינב, 2004

דקלום שכתב עידו ארד למעיין פרסלר

"בלב חורשה ירוקה

בין עצי שקד ותאנה

היכן שציפורי השיר מזמרות

את סיפורי היער הן שרות

פיות היער יוצאות בריקוד

מעט ביחד ומעט לחוד

לכבוד המעיין הקסום

שאוצר של אהבה

בו חבוי וגלום.

באהבה מעידו"