הורים יקרים שלום,

עידו ארד, שהיה גנן של חלק מילדי הכיתה, נהרג ביום ששי בתאונת דרכים קשה.

ביום שני הקדשנו חלק מהבוקר לפרידה ממנו. 

סיפרתי לילדים סיפור שאחת התמונות בו מתגלה כאשר הגיבור מגיע למערה ובה "אורות החיים" של בני האדם. מהם גדולים, בינוניים ומהם קטנים. חלקם כבים ואחרים שבים ונדלקים. האורות הגדולים שייכים לתינוקות ולילדים. הבינוניים למבוגרים בעלי המשפחה במיטב שנותיהם והקטנים- לזקנים. אך לא תמיד זה כך. יש גם מקרים בהם לאנשים צעירים אורות קטנים. 

עם תום הסיפור הדלקתי נר וסיפרתי לילדים על מותו של עידו. 

ביקשתי מהם לספר על דברים נחמדים שעשה בשבילם, או שעשו יחד ובכלל זכרונות. 

עד מהרה התמלאה הכיתה בסיפורים עליזים ובצחוק רב. מעלליהם המשותפים עם עידו גרמו לכולנו לצחוק ולחייך. 

הילדים סיפרו בעיניים בורקות איך היה מניף אותם באויר, איך השפריץ עליהם מים מצינור "אפילו שלא היו לנו בגדים להחלפה!", איך תלה את הגננת על עץ (!), איך קשר בפעם אחרת את שרוולי הילדים אחד לשני עד שהיתה טבעת ילדים מסביב לעץ, ואיך כשהיה מפהק- היו ידיו מגיעות עד התקרה. 

שעה קלה העברנו עם הזכרונות והכיתה הלכה והתמלאה באהבה, שמחה וצחוק. 

לאחר מכן שרנו הללויה לסיום.