לִפְנֵי הָיִיתִי מְמַיֶּנֶת

סֻכָּרִיּוֹת לְפִי הַצֶּבַע

כמעט כִּלְאַחַר יָד

אוֹהֶבֶת

אוֹהֶבֶת.

סֻכָּרִיּוֹת סוֹבְבוּנִי

כְּדֶגֶם הַמְּדַמָּה

כּוֹכְבֵי לֶכֶת.

אֲנִי מְאֹד אוֹהֶבֶת אֶת

תְּקוּפַת אַסְטְרוֹנוֹמְיָה

אָמְרָה גִּילִי,

שֶׁבְּלֹא יְדִיעָתָהּ

הָיְתָה כּוֹכַב הַלֶּכֶת

הַמֵּאִיר בְּיוֹתֵר בַּיְּקוּם,

אוֹמֶרֶת תָּמִיד מָה

שֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת,

אֵינָהּ מְפַחֶדֶת

מִמְּבֻגָּרִים וְאַסְטֵרוֹאִידִים,

מְגִנָּה עַל חַלָּשִׁים

וְנֶאֱבֶקֶת בְּחֹסֶר צֶדֶק.

אֵיךְ הֱיִיתֶם מִתְיַחֲסִים לַכּוֹכָב

שֶׁהָפַךְ סוּפֶּר נוֹבָה

מֵאִיר

כֹּה מֵאִיר.

לגילי אדר האהובה שנרצחה בנובה.

תמיד בליבי.