מירב וייזר סופדת לגילי

טקס יום הזיכרון, 14.5.2024, בית לחם הגלילית

את גילי אדר זכיתי לחנך מכתה א עד ג.
היה לה מבט שובבי וחודר, חיוך ענק ולב אוהב שאכפת לו באמת.

במסלול חייה הצעיר היא עשתה הרבה תפקידים משמעותיים, נגעה ברבים כל כך ושינתה חייהם, אבל במקום לציין נקודות במסלול חייה שהיה מרשים בכמות הפעילות הערכית המנהיגותית שהיא הספיקה לעשות במעט שנים, אני רוצה לספר לכם על המהות שלה, עם התמצית על מי שהיא היתה.

גילי אהבה את החיים
היא אהבה אנשים.
היה בה שילוב כובש של ניגודים:
עליזות ועומק, עמידה על שלה והקשבה לאחר.
היא ידעה להעצים אחרים, וגם להוביל יוזמות,
היא היתה מלאת ערכים ומוסר, פעלה למען הכלל וטובתו,
וגם חגגה את החיים בצחוק ואופטימיות.

ככל שגילי בגרה היא הבשילה להיות אדם יוצא דופן-
היא היתה מנהיגה כריזמתית
מהסוג שהלוואי עלינו.

A believer
האמינה בבני האדם
A dreamer
שראתה איך אפשר לעשות כאן טוב
A doer
שהייתה אשת מעשה
And a lover
חפצת חיים ואדם
A believer, A dreamer, A doer, And a lover
שמש- אומרים עליה כולם.
כל מי שהכיר אותה חשב, שכל מה שהיא תרצה לעשות- היא תוכל.

הייתי רוצה לספר לכם על גילי בעוד 20 שנה, אחרי שהיא תזכה בפרס ישראל על פועלה למען החברה, בזכות מערכת חינוך פורצת דרך שהיא הקימה, או מסגרת רווחה שעשתה שינוי חברתי עצום, אולי באיזה ראיון בעיתון בו המורה שלה מהיסודי מספרת על הילדה שהיתה ראשת הממשלה השניה של ישראל.

כמה כואב לי לעמוד כאן היום ולספר לכם שהעתיד הזה, שכולנו היינו סקרנים לגביו- נגוז.
שבוע לאחר שחגגה 24 סתוים,
ב-7 באוקטובר, במסיבת הטבע ברעים, גילי נרצחה.

האירוע הבלתי נתפס הזה חוזר על עצמו אצל יותר מ- 400 משפחות שאיבדו את יקיריהן במסיבה.

מעל 400 צעירות וצעירים, אנשי ונשות כוחות הבטחון ואזרחים שבאו לסייע- נרצחו שם.
צעירות וצעירים שאהבה, שמחה, אופטימיות ושלום היו דרכם.
גם לזכרם אנחנו נאספים כאן היום. 

האובדן כל כך גדול, כל כך כואב ובלתי נתפס, ואני שואלת את עצמי איך אפשר לקחת את כל זה למקום חיובי? איך אפשר למצוא איזה ניגוד משלים שייתן תקווה ואור-כמו גילי.
גילי, שאהבה את החיים, שחגגה אותם, שרקדה אותם, שהאמינה באדם, שהחזיקה בתקווה שיכול להיות כאן יותר טוב- הותירה רק את עקבות רגליה בחול החיים.

היא כבר לא תוכל לשנות במו ידיה את העולם,
אבל אנחנו יכולים לאמץ אל ליבנו אותה, את ליבה המיוחד וללכת בדרכה, בנתיב אותו סללה.
אם נדע- כמוה לאהוב זה את זה, וגם את עצמנו.
ולבטא את האמת שלנו בחיוך, ובו בזמן להיות קשובים לאחר,
אם נצליח- כמוה, לראות את הצד הגבוה של בני האדם ולהאמין בהם
ונוכל להיות  מקור לנחמה ושמחה עבור מי שנפגוש בדרך.
אם נאמין בטוב ולא נאבד תקווה
ונלך בנתיבים המשפרים את העולם ועושים בו טוב,
אם נדע לחגוג את החיים ולשמוח בכל היש -
גילי תוכל לזרוח דרכנו ולשנות את העולם בעזרתנו.

מי ייתן ונהיה בני אדם- כמותה.