ארבעת הטמפרמנטים / רודולף שטיינר


נאמר לעתים קרובות שהחידה הגדולה ביותר של האדם היא האדם עצמו. מדעי הטבע וגם מדעי הרוח מנסים לפתור חידה זו – הטבע, ע"י חקר חוקי הטבע השולטים בעולם שמחוץ, והרוח ע"י חיפוש המהות והמטרה השוכבת בקיומנו. ובכן, החידה הגדולה ביותר של האדם זה הוא עצמו, אך אני רוצה להדגיש שלכל אדם – כל אדם אחר הוא חידה, ואף הוא עצמו. כל אחד מאתנו חווה את זה במפגש עם האחר.
היום נדון לא רק בחידות באופן כללי אלא עם אלה שמוצגים לנו בכל אדם ובכל מפגש, והם לא פחות חשובים. משום שאנשים שונים זה מזה מאוד! נתייחס רק לטמפרמנט, נושא ההרצאה היום, כדי שנוכל להבין שמספר החידות הקיימות הן כמספר האנשים. למרות שקיימים רק ארבעה טמפרמנטים בסיסיים,
השונות בין האנשים באותו טמפרמנט מאוד גבוהה. טמפרמנט צובע באופן בסיסי את את אישיות האדם ומשחק תפקיד בהתגשמות האישיות של האדם, בכל הקשור לחיים הארציים הפרקטיים. אנו חשים במצב רוח בסיסי זה, בכל מפגש שיש לנו עם אדם אחר. לכן, אנו רק יכולים לקוות שמדע הרוח יאמר לנו מה שאנו צריכים לדעת על הטמפרמנטים.
הרושם הראשוני שיש לנו מהטמפרמנטים הוא חיצוני, למרות שהם קורנים מבפנים הם מתגשמים בכל דבר שנראה מבחוץ. עדיין, זה לא אומר שחידת האדם יכולה להיפתר בעזרת מדע הטבע והתבוננות. רק כאשר נשמע מה יש למדע הרוח לומר לנו, נתקרב להבנה של צביעת האישיות של האדם.
מדע הרוח אומר לנו, קודם כל, שאנו המשך של קו התורשה. הוא מציג את האישיות שירשנו מאימא, אבא, סבים וסבתות, וכן הלאה. התכונות האלה שהוא ממשיך להעביר הלאה לצאצאים. האדם, אם כן, בעל תכונות וכישורים שהוא מקבל בשרשרת התורשה מזה דורות רבים.
אבל התורשה נותנת לנו רק צד אחד של הטבע שלו. לכך, נוספת האישיות שלו שהוא מביא אתו מעולמות הרוח. את זאת הוא מצרף לכל מה שקיבל מאבותיו במשך הדורות. יש משהו הממשיך מחיים לחיים, מקיום לקיום, המקשר עצמו לזרם הדורות. ישנן תכונות מסוימות שאנו יכולים לשייך לתורשה; מצד שני, כאשר אדם מתפתח מהילדות והלאה, אנו רואים כיצד נגלה ממרכז מהותו משהו שחייב להיות פירות מחיים קודמים, משהו שאין ביכולתו לרשת מהדורות הקודמים של משפחתו. אנו מגיעים לחוק הגלגולים של רצף החיים הארציים שהוא מקרה פרטי של חוק קוסמי חובק כל.
המשל הבא יעזור לנו לראות את זה פחות פרדוקסלי. תארו לכם, מינרל חסר חיים, נגיד סלע קריסטל. אם הקריסטל נהרס, הוא לא משאיר אחריו דבר לדורות הבאים. קריסטל חדש לא מקבל שום דבר מהצורה של דורות הקריסטלים שקדמו לו. כשאנו עוברים לממלכת הצומח, אנו רואים שהצמח אינו מתפתח לפי אותו חוק של הקריסטלים. הצמח יכול להיווצר רק מצמח שהיה קיים קודם. הצורה כאן נשמרת ועוברת הלאה.
נעבור הלאה לממלכת החי, וכאן מוצאים את ההתפתחות האבולוציונית של המינים. אנו מתחילים להעריך את ההישג הגדול ביותר של המאה ה-19 - האבולוציה. בחיות, לא רק שהחיות באות מחיות שהיו כאן קודם, אלא, גם כעובר, החיה עוברת את כל אשר עבר על המין שלה בהתפתחות החיים.
בבני האדם, לא מתפתחים רק המינים, אלא, גם האינדיבידואל עצמו. מה שאדם רוכש במשך חייו באמצעות החינוך והחוויה, נשמר בוודאות בדיוק כפי כפי ההתפתחות שהשיגה החיה במשך זרם התורשה.
יום אחד זה יהיה מקובל לעקוב אחר גלגוליו הקודמים של אדם, דרך לב פנימיותו. האדם יהיה תוצר של חייו הקודמים. הדעות שעומדות בדרכה של תורה זו יוסרו, בדיוק כפי שהדעה המלומדת המקובלת של המאה ה 19 הייתה שיצורים חיים יכולים להיווצר מחומרים דוממים. לא מזמן, לפני כ 300 שנה, האמינו המלומדים שחיות יכולות להיווצר מבוץ הנהר, כלומר מחומרים חסרי חיים. מדען איטלקי – פרנצ'סקו רדי היה הראשון לטעון שיצורים חיים יכולים להיווצר אך ורק מיצורים חיים. לכן, הוא הותקף וגורלו היה קרוב לזה של גיורדנו ברונו. כיום כבר לא מקובל לשרוף אנשים על המוקד. כאשר מישהו מנסה ללמד אמת חדשה, לדוגמה, שישויות רוח-נפש צריכות להיחקר לפי ישויות רוח-נפש קודמות, הוא לא יועלה ויישרף על המוקד אבל יהיה נלעג ויתייחסו אליו כשוטה. אבל יגיע הזמן שטיפשות אמיתית תהיה לחשוב שאנשים חיים רק פעם אחת ושאין ישות נצחית המאחדת בה את כל התכונות שעוברות בירושה.
עתה עולה השאלה החשובה: איך יכול להיות שיש מישהו הקיים בעולם אחר, שמחפש אימא ואבא כדי להתגשם בגוף בעולם הזה? כיצד יכול להלביש עליו בשר שנוצר בזרם התורשה? כיצד זרם הרוח-נפשית שעובר עם האדם דרך הגלגולים פוגש את זרם התורשה הפיזי? התשובה היא דרך שילוב שלהם – סינתזה.
כאשר שני הזרמים נפגשים כל אחד משלים לשני את האיכות החסרה בו. בדיוק באותו האופן שבו צבעים צהוב וכחול יוצרים יחד צבע ירוק, כך הזרמים יוצרים באדם את הטמפרמנט. האני הפנימי ותכונות תורשתיות, שניהם נמצאים בו. הטמפרמנט עומד בין תכונות שאדם נושא עמו מהשושלת התורשתית לבין
מה שהוא מביא עמו מגלגול לגלגול. הטמפרמנט יוצר איזון בין הנצחי ובין הזמני החולף. והוא עושה זאת באופן כזה שחלקיו של בן-האנוש, שאנו מכירים בהקשרים אחרים, יוצרים מערכת יחסים מיוחדת זה עם זה.
בני אדם שאנו מכירים כיום הם ישויות של ארבעה רכיבים. הראשון, הגוף הפיזי, משותף עם ממלכת המינרלים – הדומם. הראשון העל-חושי הוא הגוף האתרי, המשתלב בתוך הגוף הפיזי, ונפרד ממנו רק במוות. הרכיב השלישי – הגוף האסטרלי, נושא האינסטינקטים, דחפים, תשוקות וכל התוכן המשתנה של התחושה והמחשבה. הרכיב הגבוה ביותר אשר מבחין אותנו מכל שאר היצורים הארציים, הוא הנושא את האגו האנושי, אשר מקדם אותנו בדרך מסקרנת ובלתי נמנעת למודעות עצמית. ארבעת רכיבים אלה אנו מכירים כמרכיבים ההכרחיים של בן האנוש.
הדרך שבה נקבע הצירוף של ארבעת רכיבים אלה כתוצאה משילוב שני הזרמים של התורשה ושל הגלגולים בכניסתו של האדם לגוף הפיזי. בכל מקרה, אחד מארבעת הרכיבים בולט יותר ודומיננטי על האחרים, ובכך נותן להם את הטביעה המיוחדת לו. כאשר נושא האגו דומיננטי יותר, נוצר הטמפרמנט הכולרי. כאשר הגוף האסטרלי דומיננטי, אנו מוצאים טמפרמנט סנגוויני. כאשר הגוף האתרי או גוף החיים דומיננטי אנו מדברים על הטמפרמנט הפלגמאטי. וכאשר הגוף הפיזי דומיננטי אנו דנים בטמפרמנט מלנכולי. הדרך הספציפית שבה פוגש בן-החלוף לנצחי, קובעת כיצד מערכת היחסים בין הרכיבים השונים, תשלב אותם זה בתוך זה.
הדרך בה ארבעת הרכיבים מוצאים את ביטויים בגוף הפיזי, הוזכרה לעתים קרובות. האגו מבטא עצמו במחזור הדם. מהסיבה הזו הכולרי מתבטא בגוף במערכת הדם. הגוף האסטרלי מבטא עצמו במערכת העצבים; וכן בסנגוויני מתבטאת ההשפעה במערכת העצבים. הגוף האתרי מבטא עצמו במערכת הבלוטות; וכן הפלגמאטי מושפע פיזית ע"י הבלוטות שלו. הגוף הפיזי, ככזה, מתבטא רק בתוך עצמו; וכך הרכיב המבטא עצמו ביותר במלנכולי הוא הגוף הפיזי עצמו. ניתן להתבונן בזה בכל תופעה הקשורה בטמפרמנטים האלה.
בכולרי, האגו ומערכת הדם שולטים. לכן הכולרי מופיע כמישהו אשר חייב שתהיה לו הדרך שלו. התוקפנות שלו וכל שקשור בכוח הרצון שלו, נובע מתוך מחזור הדם שלו. במערכת העצבים והגוף האסטרלי, תחושה ורגשות מתנדנדים בקביעות. הרמוניה וסדר נובעים מההשפעה המרסנת של האגו. אנשים אשר אינם רגילים בהשפעה הזו, נראה שחסרה בהם השליטה על המחשבות והתחושות שלהם. הם מתמוססים לגמרי ע"י תחושות, תמונות, ורעיונות אשר גועשים בהם. דבר שכזה קורה בכל פעם שהגוף האסטרלי שולט, כמו בדוגמה של הסנגוויני. סנגווינים נשבים, במובן מסוים, לזרם הקבוע והמגוון של תמונות, תחושות ורעיונות, מכיוון שבהם שולטים הגוף האסטרלי ומערכת העצבים. פעילות מערכת העצבים מרוסנת ע"י מחזור הדם. זה נעשה ברור כשאנו חושבים על מה קורה לאדם שחסר לו דם והוא אנמי, במילים אחרות, כאשר ההשפעה המרסנת של מחזור הדם חסרה. תמונות מנטליות מקפצות בפראות, אשר מובילות בד"כ לאשליות והזיות. 
משהו מזה מופיע אצל סנגווינים. סנגווינים אינם מסוגלים להשתהות לגבי התרשמות. אינם מסוגלים למקד את תשומת ליבם על דמות מסויימת – רושם, ואינם יכולים להישאר בהתרשמות אחת. במקום זאת הם נוהרים מחוויה לחוויה, מרושם לרושם. זה בולט במיוחד בילדים סנגווינים, כאשר זה מהווה מקור לדאגה. העניין של ילד סנגוויני בתמונה הוא רק לרגע אחד, ולא נשאר לו כלום מהרושם הזה.
אנו ממשיכים כעת לטמפרמנט הפלגמאטי. אנו עדים להתפתחות הטמפרמנט הזה כאשר הגוף האתרי, השולט בגדילה ובחילוף החומרים, דומיננטי. התוצאה היא של רווחה פנימית. ככל שבן האנוש חי יותר בגוף האתרי שלו, כך הוא עסוק יותר בתהליכים הפנימיים. הוא נותן לאירועים שבחוץ לזרום הלאה בעוד תשומת לבו מופנית פנימה. 
במלנכולי, ראינו שהגוף הפיזי, החלק הגס המגושם של האדם, הופך להיות שליט של שאר הרכיבים. כתוצאה, המלנכולי מרגיש שהוא אינו אדון לגופו, ואינו יכול לכופף אותו לרצונו. גופו הפיזי שאמור להיות כלי לגופיו הגבוהים יותר, הוא עצמו השולט, ומתסכל את האחרים. את זה חווה המלנכולי ככאב, וכרגש של יאוש. כאב ממשיך להיווצר בתוכו. זאת מכיוון שהגוף הפיזי שלו מתנגד לכוחות האתריים הפנימיים הנותנים את תחושת הרווחה בגוף, מתנגד לכוחות האסטרליים של החיוניות ולכוח ההישרדות של האגו.
הצירופים השונים של ארבעת הרכיבים מבטאים עצמם באופן חיצוני, גם במראה. אנשים שבהם האגו שולט מחפשים לגבור על כל המכשולים, לגרום לנוכחותם להיות ידועה. לכן, האגו שלהם מתמרן את צמיחת יתר הרכיבים; הוא לוקח את הנתח של הגופים האסטרלי והאתרי. זה ניכר באופן חיצוני, בבהירות.
יוהן גוטליב פיטש, הגרמני הכולרי המפורסם, היה ניתן לזיהוי ככזה בבירור. מבנהו גילה שהגופים הנמוכים יותר עוכבו בהתפתחותם. נפולאון, דוגמה קלאסית אחרת לכולרי, היה כה נמוך מכיוון שהאגו עיכב את צמיחתם של שאר הרכיבים. ברור שאי אפשר לגזור מכך, שכל הכולריים הם נמוכים ושכל הסנגווינים
גבוהים. זו שאלה של פרופורציה. מה שמשנה זה הגובה ביחס לשאר הצורה. בסנגווינים שולטת מערכת העצבים והגוף האסטרלי. החיוניות הפנימית של הגוף האסטרלי מחייה את שאר הרכיבים, ויוצרת מראה חיצוני כתנועתיות, ככל האפשר. בעוד שלכולרי פנים מסותתות, פניו של הסנגוויני כל הזמן בתנועה, מביעות ומשתנות. אנו רואים את החיים הפנימיים של הגוף האסטרלי מתגשמים בכל פרט חיצוני, לדוגמה, במבנה רזה, מבנה עצמות עדין או שרירים עדינים. זאת ניתן לראות גם בפרטים של ההתנהגות. גם מי שאינו רואה-בנסתר יכול לומר לפי המראה מאחור אם מדובר בסנגוויני או כולרי; לא צריך להיות חוקר מדע הרוח לשם כך. אם אתם מתבוננים בהליכה של כולרי, תבחינו שהוא נוטע כל רגל בחוזקה באדמה, כך שנראה כאילו הוא עומד להינעץ בתוך האדמה. לעומתו הסנגוויני הולך בצעד קל וקופצני. גם תכונות חיצוניות עדינות יותר יכולות להבחין ביניהם. הכניסה פנימה של האגו, הפנימיות המוכלת בעצמה של הכולרי, מבטאים עצמם בעיניים שהן כהות ורושפות. הסנגוויני שהאגו לא נטוע בו היטב, אשר מלא בחיוניות של הגוף האסטרלי, נוטה לעומת זאת, להיות בעל עיניים כחולות.
אפשר למצוא עוד תכונות רבות כאלה של הטמפרמנטים.
הטמפרמנט הפלגמאטי מבטא עצמו בחוסר תנועה, בקלסתר פנים אדיש, מדושן ובנטייה להשמנה, מכיוון שפעולת יתר של הגוף האתרי קשורה בהשמנה. התחושה הפנימית של נוחות מתבטאת בפלגמאטי. הליכתו מרושלת ומגושמת, והוא ביישן. הוא נראה לא לגמרי בקשר עם סביבתו.
במלנכלי מבחינים שראשו מוטה כלפי מטה, כאילו אין לו מספיק כוח להזקיף את עורפו. עיניו עמומות ולא זורחות כמו אצל הכולרי; הליכתו קשיחה אך יותר מובלת מאשר תקיפה.
הנה כך אתם רואים איזו תרומה משמעותית יכול לתת לנו מדע הרוח לפתרון החידה הזו. רק כאשר מבקשים לחפש את המציאות בכללותה, אשר כוללת את הרוח, יכול הידע לשאת פרות פרקטיים. לכן, רק מדע הרוח יכול לתת לנו ידע שיועיל לאינדיבידואל ולכל האנושות. בחינוך, יש לתת תשומת לב קרובה
לטמפרמנטים של האינדיבידואל, שכן זה חשוב מאוד להדריך ולכוון אותם כאשר הם מתפתחים בילד.
אבל הטמפרמנטים חשובים למאמצים שלנו להשתפר אח"כ בהמשך החיים. עלינו לבדוק מה בא לידי ביטוי דרכם כדי שנוכל להמשיך בהתפתחות האישית שלנו בהמשך.
ארבעת הסוגים הבסיסיים שסקרתי כאן לפניכם, באופן טבעי לא מופיעים בצורתם הטהורה. לכל אדם ישנו הטמפרמנט הבסיסי שלו, במינון משתנה עם שלושת האחרים. לדוגמה, למרות שנפולאון הוא כולרי, מכיל גם הרבה פלגמאטי בתוכו. כדי להתפתח בחיים, באמת, זה חשוב שנפתח את הנפש שלנו למה שהגשים עצמו כטיפוסי. כאשר אנחנו רואים שכל אחד מהטמפרמנטים מייצג חוסר איזון חלש, ויכול להידרדר לקיצוניות לא בריאה, אנו מבינים כמה זה חשוב.
עדיין, לולא הטמפרמנטים העולם היה מקום שטחי ביותר, לא רק באופן מוסרי, אלא גם במובן גבוה יותר. הטמפרמנטים בעצמם יוצרים ריבוי וגיוון ליופי, ולחיים מלאים ועשירים. לכן, יהיה זה טיפשי לרצות בחינוך להתייחס באופן אחיד תוך כדי התעלמות מהם, ויש לכוון כל אחד מהם בדרך המתאימה, שכן בכל
טמפרמנט שוכנות שתי סכנות לקיצוניות, אחת גדולה והשנייה קטנה. סכנה אחת לכולרי הצעיר שלעולם לא ילמד לשלוט במזג שלו, כאשר מתפתח לבוגר, וזוהי הסכנה הקטנה. הסכנה הגדולה היא שיהיה טיפש ובעל מחשבה חד-צדדית. לסנגוויני, הסכנה הקטנה, היא קלות דעת; והגדולה של מאניה, המתעוררת מזרם בלתי פוסק של תחושות. הסכנה הקטנה של פלגמאטי היא אדישות; הגדולה היא טיפשות ושטחיות. למלנכולי, חוסר רגישות לכל מה שאינו הכאב של גופו, זו הסכנה הקטנה; והגדולה היא חוסר שפיות. לאור כל זאת זה ברור שיש להדריך ולכוון את הטמפרמנטים, וזוהי משימה חשובה מאוד בחיים. להצלחת המשימה הזו, ישנו עקרון אחד שיש לראותו, שהוא לחשוב על מה שקיים ולא על מה שאיננו. לדוגמה, אם לילד יש טמפרמנט סנגוויני, לא יעזור אם ההורים/מורים ינסו להרביץ בו עניין. הטמפרמנט שלו פשוט לא ייתן לזה לקרות. במקום לשאול מה אין לילד, ולנסות לדחוף את החסר לתוכו, עלינו להתמקד במה שיש לו, ולהישען על היכולת הזו. ככלל, ישנו תמיד דבר אחד שאנו יכולים לעורר את הסקרנות בסנוויני.
לא משנה עד כמה הילד "מעופף", אנו תמיד יכולים לעורר את העניין שלו באישיות מסוימת. אם אנחנו האישיות המסוימת הזו, או שאנו מפגישים את הילד עם אישיות אחרת, הילד יפתח עניין. רק דרך המדיום לאהבה של אישיות מסוימת, הילד הסנגוויני יתעורר. יותר משאר הילדים בטמפרמנטים האחרים, זקוק הילד הסנגוויני לדמות שיעריץ אותה. הערצה, היא כאן, מילת קסם, ואנו צריכים לעשות כל שיידרש כדי להעיר אותה.
עלינו להתמקד במה שיש. אנו יכולים לראות שהילד הסנגוויני נחשף לדברים רבים שעבורם הוא מראה התעניינות עמוקה. יש לאפשר לדברים אלה לדבר אליו, ולהשאיר רושם עליו. לאחר מכן, יש להניח להם, כדי שהסקרנות כלפיהם, תגבר; ואז להחזיר אותם לתמונה. במילים אחרות, עלינו להתאים את הסביבה לסנגוויני כך שהיא תתאים לטמפרמנט שלו. בילד הכולרי יש לנהוג ברגישות המתאימה לו. המפתח לחינוך שלו הוא כבוד והערכה לסמכות טבעית.
במקום לזכות לחיבתו לתכונות אישיות, כמו שנוהגים בילד הסנגוויני, כאן הילד זקוק לדמות מורה שהיא בלתי ניתנת לערעור. המורה צריך/ה להראות הבנה למה שקורה בסביבתו. יש להימנע מלהראות לוזריות. הילד חייב להמשיך ולהאמין שהמורה שלו בלתי מנוצח, אחרת, הסמכות תאבד. שיקוי הקסם לילד הכולרי הוא כבוד והערכה לשווי האדם, בדיוק כמו שלילד הסנגוויני זה אהבה לאישיות. כלפי חוץ, הילד הכולרי צריך להתמודד עם מצבים מאתגרים. הוא צריך לפגוש התנגדויות וקשיים ושלא יהיו לו חיים יותר מידי קלים. 
לא קל להדריך את הילד המלנכולי. עבורו יש נוסחת קסם אחרת. לילד הסנוויני, נוסחת הקסם הייתה אהבה לאישיות; ולילד הכולרי זה היה כבוד והערכה לערך של המורה. לעומת זאת, החשוב למלנכולי, שהמורים שלו עברו קשיים וכאב בחיים שלהם, והם מדברים מתוך ניסיון חיים. הילד צריך להרגיש שהמורה עברה באמת כאב שהוא יודע מה זה. הטיפול בילד המלנכולי, מבקש לשתף אותו בפרטים של הייסורים שעברו עליך, שיעריך את ייסורך. סימפאטיה ואמונה של אלה שסביבו יעזרו למלנכולי להתפתח.
גם כאן, עלינו להיצמד למה שיש. למלנכולי יש יכולת לשאת ייסורים ולחוסר נוחות שנטועים היטב במהותו; אי אפשר למגר את זה ממנו. למרות זאת, ניתן לנתב זאת למקום אחר. נחשוף את הילד לכאב וייסורים המתקבלים על הדעת, מבחוץ, כך שילמד שיש גם דברים שהם לא הוא עצמו אשר יכולים להסב לו כאב, שהוא מתמודד אתו. זהו דבר הכרחי. עלינו לא לרצות לשעשע אותו או לשמח אותו משום שזה מגביר את ההתעסקות שלו בכאב הפנימי והוא שוקע בתוך עצמו. במקום זאת, עלינו להראות לו שאכן בחיים ישנם מצבים לא נעימים שקורים לנו, ושהם קורים מבחוץ. המטרה היא ניתוב הסבל של הילד אל מחוץ לעצמו. אסור לתת לילד הפלגמאטי לגדול לבדו. למרות שבאופן טבעי, טוב שלכל ילד יש חברים למשחק, לפלגמאטי זה חשוב במיוחד. לחברים שלהם צריך שיהיו תחומי עניין מרובים. הילדים הפלגמאטים לומדים ע"י שיתוף תחומי העניין שלהם עם אחרים, וכמה שיותר תחומים, כן ייטב. ההתלהבות של החברים שלהם תעורר אותם מתוך אדישותם לעולם. בעוד שלמלנכולי חשוב ביותר לחוות את אמונתו של האחר, לילד הפלגמאטי, זה לחוות את כל תחומי העניין של החברים שלו למשחק. הפלגמאטי אינו נרעש מלראות את האחרים מתלהבים, אבל עולה בו עניין כאשר הוא רואה את ההתעניינות המשתקפת באחרים, וההתעניינות הזו משתקפת בנפש של הילד הפלגמאטי. עלינו להביא אובייקטים ואירועים היא תגובה מתאימה. הפאסיביות צריכה להיות מכוונת כלפי phlegm - שעבורם תגובת הפלגמה האובייקטים המתאימים, אלה שמגיבים אליהם באופן פלגמאטי. 
מהדוגמאות האלה של עקרונות החינוך, אנו רואים כיצד מדע הרוח יכול לסייע לפתור בעיות מעשיות. הרעיונות האלה ניתנים ליישום גם לצורך התפתחות אישית. למשל, הסנגוויני לא ישיג הרבה אם יכעס על עצמו בשל הטמפרמנט שלו. בשאלות כאלה, השכל שלנו הוא בד"כ מכשול. כאשר חותרים בכוח כנגד כוחות חזקים כמו הטמפרמנט, אי אפשר להשיג משהו. למשל, הסנגוויני יכול לקחת בחשבון את הסנגוויניות שלו בחשבון, ולהניח לנזיפה העצמית חסרת התוחלת. מה שחשוב הוא להציג סנגוויניטי בנסיבות מתאימות. חוויות המתאימות לטווח תשומת הלב הקצר שלו, מצריכות תכנון מרובה מחשבה.
השימוש במחשבה בדרך הזו, אפילו בקנה מידה קטן, יפיק את האפקט הדרוש. אנשים עם טמפרמנט כולרי צריכים למצוא עצמם במצבים שנקמה לא תביא שום תועלת, אלא תביא אותם לכדי גיחוך. המלנכוליים לא צריכים לעצום עיניהם מהכאב של האחר, אלא לחפש אותו; דרך החמלה הם יכולים לנתב את הסבל שלהם החוצה לאובייקטים ואירועים מתאימים. אם אנחנו פלגמאטים שלא מתעניינים במשהו מסוים, עלינו להעסיק עצמנו בדברים משעממים, ולהקיף במקורות רבים של שעמום, כדי שנהפוך להיות משועממים לגמרי. או אז נוכל להירפא מהפלגמאטיות שלנו בכך שנוציא אותה אל מחוץ למערכת. כך אדם דבק במה שיש לו ולא במה שחסר לו. כאשר אנו ממלאים עצמנו בחוכמת חיים זו אנו לומדים לפתור את חידת החיים, את האדם האחר. הפתרון לא מגיע מרעיונות תלושים ומושגים אלא בתמונות. במקום תיאוריה שרירותית,  אנו צריכים לחפש את הבנה מיידית של כל אדם אינדיבידואלי. אנו יכולים לעשות זאת רק כאשר אנו יודעים מה שוכן בעמקי הנפש. לאט ובהדרגה, מדע הרוח מאיר את מחשבותינו ומאפשר לנו לתפוש לא רק את התמונה הגדולה אלא גם את הפרטים העדינים. מדע הרוח מאפשר את פגישת שתי נפשות שאם האחת זקוקה לאהבה, השנייה יכולה להגיש לה. אם דרוש משהו אחר, ניתן המשהו האחר. באמצעות אמת זו, חכמה חיה, אנו יכולים לבנות את הבסיס לחברה. לזאת הכוונה שאנו צריכים לפתור חידה בכל רגע. אנתרופוסופיה פועלת לא מתוך הטפות וציווים אלא ע"י עבודת הכנה חברתית, תשתית חברתי שעליה אנשים יוכלו להכיר זה את זה. מדע הרוח הוא הבסיס לחיים, והאהבה היא הפרחים והפירות המעשירים את החיים. לכן, מדע הרוח מניח את היסוד של המטרה היפה ביותר של האנושות – אהבת אמת לאדם.


Comments