נקודות בנושא התרפיה הפרטנית בגן ובבית הספר


מאת: דרור כהן, תרפיסט, מסג' ריתמי, שעורי "אקסטרא לסן" לכיתות א' ב'

חינוך ולדורף מעצם התהוותו הנו חינוך תרפוייתי (חינוך מרפא): סדר היום והחזרתיות –הריתמוס הקבוע בגן ובשנה הראשונה בבית הספר, מעניקים לילד שקט ושלווה הדרושים לו לצורכי ביטוי, ויצירה מוגנת ובטוחה.
עיצוב החלל בגן, שימוש במשחקים טבעיים וראשוניים, הטקסיות, וההתבוננות במבוגר (דמות מוסרית ומכוונת אל הילד באהבה), מאפשרים לילד ליצור אמון פנימי בעולם ולהיות 'הוא', מתוך עצמו.
כאשר אלו מתקיימים ברקע, יש לילד אפשרות לגלות ולחקור, לשנות ולהשתנות, ובכך גם לגדול ולהיכנס לבית הספר ברגל בטוחה. בכיתות הראשונות בבית הספר הלימודים הינם דרך כוחות הרצון והעשייה - "ריצה, דקלום, קפיצה, נחיתה..". גם כאן, כמו בגן, נראה חזרתיות והקניית ריתמוס, בתוך החומר הנלמד. בדרך זו מקבל הילד את מזונו ביחס ובהתאמה לצרכיו בגילו.

הצוות החינוכי הפונה אל הילד אינו פונה בהכרח אל ילד מסוים, אלא דרך יכולות החיקוי הגלומות בו. דוגמה: במעגל (סיפור בתנועה), הגמד נושא פנס ונכנס אל מערת האוצרות. גם הילד, החווה את הסיפור בעצמו, הוא גמד הנושא פנס ונכנס אל מערת האוצרות. הגמד מוקסם מהאבן הסגולה, וגם הילד, הינו גמד המוקסם ממנה.

אין כאן פניה ישירה ~ "כך אוחזים בפנס" או "כך הולכים כגמדים". במקום זאת, קבוצת הילדים עוקבת במבטים ובתנועה אחרי המבוגר ההולך כגמד, עם פנס בידו, משתאה לגילוי האבן, ומחקה אותו. כל אחד מהילדים הינו הדמות בסיפור וכל אחד נושא את הפנס: כל אחד הוא הסיפור, יום אחרי יום, במשך כשלושה שבועות. התנועות המלוות את הסיפור חודרות את נפשו של הילד דרך החיקוי והחזרתיות ובכך גם מעודדות את פיתוח הדמיון את הרחבת העולם המידי, תוך חדירה אל מחוות ותנועה. יחד עם זאת, הדרך אינה דוחקת בילד להתעורר (כמובן ביחס לגילו). הגנה ועטיפה זו הינן שיקוף של עולמם הרך והפנימי של ילדינו.

מאחורי אלו קיימת התבוננות מעמיקה ביותר בנפש הילד כמו גם בישות האדם בכללותה. (על מנת להעמיק בנושא זה, מומלץ לקרוא ב"חינוך הילד לאור מדע הרוח", מאת רודולף שטיינר )

יחד עם תמונה אידיאלית זו, אנו מבחינים ביצירתיות הנדרשת מהמחנכים על מנת להתאים את חינוך ולדורף לצרכי התקופה.

בעבר 'הקבוצתיות' הייתה הנוכחת העיקרית בין כתלי הגן ובכיתות הנמוכות של ביה"ס. הילד היה והרגיש כחלק מהקבוצה. הגירויים החיצוניים היו פחות אינטנסיביים (טלוויזיה, מוצרים נלווים, בובות, הדפסים, משחקי מחשב ועוד). אלו 'חיים' עימנו כיום כשם שהיו לפני עשור או שניים, אך בתגבור משמעותי ובשליטה כמעט מוחלטת. לילדים ולמבוגרים כאחד, כמעט ואין כיום בחירה אחרת אלא להחיות דמות טלוויזיונית או דמות משחק מחשב. זו העטיפה המלאכותית שהילד מצוי בה, וגם אם בחינוך ולדורף החשיפה מועטת לעומת החינוך הממלכתי, עדין נראה בקרב הילדים חולצות עם הדפסי האופנה, 'נצנצים' סביב לדמות טלוויזיונית על תיק אוכל וורוד, מטריות עם דמויות מחשב מודפסות, והרשימה ארוכה, ארוכה.

יכולת היצירתיות הקבוצתית, האמון הבסיסי הראשוני והטבעי, שיש סיכוי לעבודה קבוצתית עם הסובבים אותנו, הולך ומתעמעם. כשנוצר בין הילדים איחוד, העשייה שלהם נפלאה. על מנת לגבש זאת, נדרשת עבודה רוחנית =עשייה, אמונה ותקווה. כשעבודה רוחנית זו נעשית על ידי המחנך וההורה, הילד חווה את עצמו ביתר שחרור, הוא נמצא בסביבה בטוחה ומוכרת.

בתקופתנו נשמע את ילדי הגן ובי"ס משתמשים בשפה צינית ובזלזול, שבעתיד גם עשויים להתפתח לחוסר מוסריות. נראה היום, ילדים עם יכולות חיקוי ודמיון נמוכות, תנועות במעגל דלות ולא משמעותיות, ולעומת זאת נראה במקביל ילדים פיקחים, שיודעים המון ושולטים באינפורמציה, אך פחות מכך ביכולות העבודה הסוציאלית.

אלו רק חלק מנבכי התקופה, הגורמים לסביבה המסיחה את הפרט- מלהיות ילד רך, שדרכו לחרות סלולה ועליו להלך בה ולא לזנק וליפול, לזנק וליפול.

ילדים רבים בימנו מגיעים לגיל ביה"ס וההתגשמות שלהם שונה, הצרכים שלהם אחרים, מגוונים ואינם ניתנים להגדרה כוללנית מדויקת ומשותפת. ההורה יחוש שהילד שלו, למרות כל הקשיים, הינו ילד מיוחד, רגיש ופיקח אבל הוא שונה מהאחים שלו. ומאידך גיסא, ישנם ילדים שמתגלה אצלם חולשה פיזית מסויימת (חגורת כתפיים חלשה לדוגמה) או שקימת חולשה רגשית, או גופנית מוטורית וכו'. לילדים אחדים יש בעיית וויסות חושי כמו רגישות לחומרים או לבגדים ו\או למגע. אחרים מחבקים כה חזק עד שחברם בוכה. ישנם ילדים שהשפה לא התפתחה או אולי יש בעיית שמיעה, ולעיתים תסמינים רבים מתקיימים אצל ילד אחד........ הקשת רחבה.

אנו רואים ילדים אלו בתקופה זו, והם כמו מבקשים חיזוקים בתחומים שונים בהם מתגלה חוסר או חולשה, למרות שהם זוכים לסביבה תומכת ומכילה, כפי שתוארה. כאן התמיכה הפרטנית בילד תופסת את מקומה.

בתקופתנו הולך ונהייה יותר מקובל להיעזר בצוות חינוכי-מקצועי ייעודי לתחום התראפיות על מנת לאתר ולאבחן מי מהילדים זקוק לתמיכה ואיזה סוג של תמיכה תתאים לצרכיו. כל זאת עוד לפני שנת הגן האחרונה.

תהליך זה חדש יחסית בחינוך ולדורף בכלל, ובפעילות עמותת "גנאחר" בפרט. תפקידו להעניק לילד מענה הולם לצרכיו ולאפשר להורים להיות שותפים לקשיים של ילדם. זאת ועוד, תהליך הסיוע של הצוות החינוכי בתחומי התראפיות השונים נועד לסייע גם במניעת קשיים מרובים יותר, שעל פי ניסיון השנים האחרונות מתפרצים ובאים לידי ביטוי רב יותר בתקופת בית הספר.

הצוות החינוכי-מקצועי בתחומי התרפיות מורכב ממרפאות-בעיסוק וממחנכים בעלי ניסיון רב בחינוך ולדורף לרבות הכרות קרובה עם ילדים המבקשים חיזוקים שונים. במקרים מסוימים צוות התרפיות יתייעץ גם עם רופא או ייזום את הפניית ההורים והילד לרופא אנתרופוסופי שיוכל לעזור במיקוד הבעיה.

במקרים אחרים הצוות ימליץ ישירות על טיפולים כמו ריפוי בעיסוק, מסג' ריתמי אוריתמיה מרפאה וכו'.
אנו מאמינים כי ככל שהשיח בין ההורים לצוות החינוכי, מתחיל מוקדם יותר ומעלה לדיון ומחשבה את השאלות הנכונות (דרך התבוננות בילד-הן בסביבה החינוכית והן בסביבה המשפחתית) וככל שהמעקב אחר הילד עירני ועקבי, יש סיכוי טוב למעורבות חיצונית מופחתת, בהמשך.

קיימות תרפיות אנתרופוסופיות שונות המוצעות למגוון הבעיות. המכנה המשותף לכל התרפיות האנתרופוסופיות הינו שכולם רואים בראיה אחת את שלב התפתחות הילד יחד עם עקרונות חינוך ולדורף.

כשהצוות החינוכי מציע שהילד יפנה לתרפיה אנו תומכים בילד, בהתפתחותו ובכבוד הראוי לו, ללא האצה שאינה מתאימה, ומשתדלים לעורר את פנימיותו, לחזק את יכולותיו ולהבשיל אל ייעודו- אם זה בתפקוד, או בשקט הפנימי, או בישיבה רגועה, הקשבה וכו'.

התהליך אותו הילד עובר, נעשה לרוב בשיתוף הצוות החינוכי, ובקשב עם ההורים. אורך המסע המשותף (בין תרפיסט וילד) משתנה מילד לילד ולעיתים תרפיה אחת תהיה מובילה לאחרת. על מנת שתהליך כזה יצליח חשוב שגם הבית – המשפחה - יהיו מעורבים (לא מעט משפחות מתחילות תהליכים פנימיים בזכות ילדם, בעזרת הגננות\מורים\תרפיסטים.).

נשאלתי האם התוצאות מידיות ו/או באיזה טווח זמן הן נראות. התשובה אינה חד משמעית ולא בהכרח יראו דברים בולטים לעין מיד. לעיתים יהיה צורך בסנכרון מדויק יותר בין הבית-התרפיה-בגן \בבי"ס. לעיתים הקשיים צריכים לצוף כדי להשתנות, ומצד שני, לעיתים ישנם מקרים שמתחילת התהליך כבר נראה שהילד נמצא בתוך "עבודה" לקראת שינוי.

יחד עם זאת, אנו יודעים כי לעיתים ישנם מצבים שתהליך איטי אינו מספק ואז אנו נזקקים גם לתהליך נקודתי ומהיר (כמו להורות על אחיזת עיפרון נכונה לילד באמצע כיתה ב').כאשר נבחר בדרך זו, נעשה זאת בשקול דעת ובייעוץ עם אנשי הצוות המתאימים.

אחת התרפיות המוצעות כיום במסגרת הגנים ובית הספר שלנו הינה המסג' הריתמי.
המסג' הריתמי הינו, מתוך הראיה האנתרופוסופית, פותח ע"י ד"ר איטה ווגמן (שותפתו של ד"ר רולדוף שטיינר לפיתוח הרפואה האנתרופוסופית וממשיכת דרכו בתחום זה), דרך ריפוי מגע,בתנועות רכות עוטפות, מלאות ותומכות בגוף (מקורן בתנועות קוסמיות ראשוניות), עם מעט שמן מתאים. המטפל עובד ביחס לבעיה עימה הילד מתמודד.

דרך כך הילד יכול לחוש את פנימיותו בשקט וכבוד.
מהלך העבודה כ-20 ד' מסג' ולאחריו מנוחה המלווה בסיפור,עם אלמנטים מחזקים. בפרק זמן זה הגוף לומד להקשיב לפנימיותו. לרוב מתקיימת פגישה שבועית למעט מיקרים מסוימים של פעמיים בשבוע.

תרפיות נוספות המוצעות בבית הספר שלנו כיום הינן - תרפיה בצבעי מים ופיסול ,אוריתמיה מרפאת, מסג' ריתמי ואמבטיות, ריפוי בדיבור, ריפוי במוסיקה, "אקסטרא לסן", וריפוי בעיסוק (קונבנציונאלי, בהבנת ולדורף)

הרחבה בנוגע לתרפיות האמנותיות ניתן לקרוא במאמרו המעמיק של ד"ר מירון ברק בנושא התרפיות האנתרופוסופיות, מומלץ מאד. אנתרופוסופיה בישראל - תראפיות באמנות ברפואה האנתרופוסופית

הדיון על התפתחות הילד, הכלים בחינוך וולדורף, כיצד על המחנך לנהוג על ההורה לפעול, חשובה, ולא הסתיימה. מוזמנים לחוות דעה,לשאול שאלה, או לפרסם רשימה.

Comments