עוד כותבים לעידו

"הצטרפנו לגנים האנתרופוסופים רק בשנתיים האחרונות,
אבל עידו מוכר לי מחנות בשילב, 
אדם נחמד ומקסים,
יהי זכרו ברוך."

גת אמא של נועה גן שקמה

"סוזן וירון היקרים,
 
שלא כדרכי בדרך כלל נכנסתי הערב לאתר גנאחר, וכמו במטה קסם מצאתי את עצמי נמשכת לעמוד שהוקדש לזכרו של עידו, אדם שבעצם מעולם לא פגשתי ולא הכרתי. אני מרשה לעצמי להוסיף את המילה לצערי לדברי, להשתתפותי בצער הרב של כולכם ולבטח בצערה של המשפחה, ולצערי גם על שלא הייתה לי הזכות לפגוש ולהכיר, כי נדמה שעידו נגע בכל מי שהכיר אותו.
מעבר לדברים שהקדמתי וכתבתי, אני רוצה בעצם לכתוב לכם עד כמה נגע לליבי שירו "שלום אני לא ספסל!", שנכתב במסגרת פרוייקט "בערוב היום". במקצב, בחצי קריצה ובמלל כמעט משעשעים, עידו שוזר מילים ואבחנות קשות שפוגעות ישר בלב.
אני יכולה לחשוב במונחים כמעט לוגיים על החיבור שהיה לו עם הילדים, כי הרי ילדים הם כאלה שלא ניתן לעמוד בפניהם, בלתי אמצעיים ומתחברים מאליהם, אבל איש צעיר שיש לו אבחנות רגישות כל-כך כלפי אדם זקן, חלש, שקוף, "אחד שלא נחשב" - מצטייר בעיני כמלאך בכסות אדם או לכל הפחות, אם לא יותר - אדם שאלוהים נגע בו.
אשרי לכם שזכיתם להכיר מלאך."
 
עתליה כץ, אמא לאורי והלל

Comments