פרידה מעידו - אפרת גרוס

עידו נתן לנו את המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת - טיפל בילדים שלנו.

טיפל בהם בכאלה אהבה ורוך, שכולנו ידענו שבידיים שלו הם הכי בטוחים בעולם.

היה להם גנן וגם חבר, השתולל והתפרע, וגם הישרה רוגע ושלווה.

עידו, שבכל מפגש יושבים עליו שלושה ילדים ועוד שניים מתרפקים עליו מהצדדים

עידו, שהגמדים ופיות היער נוכחים בעולמו לא פחות מהאדמה או העצים

עידו שאחראי על אפיית החלות לשבת, יושב ליד השולחן מכוסה בקמח כאילו הוא ילדון בן 5

שר בשקט שירי שבת ותוך כדי - לא שוכח מדי פעם "ללוש" גם את הילדים

עידו, לא נשכח את העיניים האוהבות והפה המחייך

אוהבים אותך

זה השיר שעידו כתב למיתר:

מיתר

מנגינה נשמעת מליבך

מספרת את סוד שמחתך

סוחפת אותנו

 באלפי מיתריה

סוחפת אותנו

לרקוד בעקבותיה

באהבה, עידו