מסיפורי הגמד דן

מסיפורי הגמד דן
כתב – עידו הגנן
באהבה לילדים
המקסימים 
מגן גן-עדן   
                        6/7/02


אי -שם בלב יער ירוק
קם לו בבוקר גמד ושמו 
רעשן זעירן נקרא א.א.דן
או בקיצור, דן.
מתח את ידיו ורגליו
עד שהיה נדמה לו
שהוא גדול כמו אבטיח.

לאחר שחשב מספר רגעים
איך זה להיות גדול כמו אבטיח,
קפץ מן המיטה, התלבש
ומיהר להכין לעצמו
את ארוחת-הבוקר שלו,
שהיתה אהובה עליו מכל-
פטריות מבושלות במיץ אוכמניות

אחרי ארוחת- הבוקר,
לקח את מקל הטיולים,
מחליף הצבעים
ויצא לטייל ביער.
גמדים, אתם יודעים,
בכל פעם שהם יוצאים לטייל ביער,
הם ממציאים שיר.

עמד לו דן הגמד בלב היער
הביט אל העצים, הריח את הפרחים,
הקשיב לציץ הציפורים
והתחיל לשיר שיר.

"בוקר טוב לך ציפור,
בוקר טוב לך דב,
בואו נרקוד, בואו נשיר,
כל מי שאותי מכיר.
בוקר טוב לכל היער,
בואו ופתחו את השער.
בואו נרקוד, בואו נשיר,
כל מי שאותי מכיר.

בוקר טוב ל... שום וכלום.
בוקר טוב ל... כלום עם שום.
בוקר טוב ל... חום עקום.
בוקר טוב ל...קומקום קסום.
בוקר טוב ל..."

מה קרה? קרה דבר נורא!
כל המילים ברחו מהשורה.
דן אינו יכול לסיים את השיר.
השיר נתקל בקיר.
אף-פעם לא קרה כזה דבר,
ששיר פתאום נעצר
ומתחיל כבר להיות מאוחר.

התיישב דן על עלה של תלתן
וחשב מה לעשות.
והנה, ניגש אליו סנאי קטן
ואמר:
"שלום, נעים להכיר, 
מדוע הפסקת לשיר?"

"נעלמו המילים", אמר דן,
"עפו לכל הכיוונים".
"חיפשת מאחורי האבנים,
או אולי מתחת לעלים?"
"כן", אמר דן בעצב.

"יש לי רעיון מדהים", אמר הסנאי,
"אני אתן לך מילים, 
אם תיתן לי חמישה אגוזים".
הוציא דן מכיסו חמישה אגוזים
ונתן אותם לסנאי.

"אילו מילים יש לך לתת לי?"
שאל דן,
"יש לי...אגוזים?
          נופלים?
          מתפצחים?
          מתקלפים?
          טעים?"

"לא, לא תודה", אמר דן 
והסנאי טיפס על העץ ונעלם.

לפתע הופיע פרפר לבן
והתיישב על ידו של דן.
"שלום, נעים להכיר, 
מדוע נפסק השיר?"
"נעלמו המילים,
עפו לכל הכיוונים".

"חיפשת בים הפרחים?"
שאל הפרפר
"ובין ענפי העצים?"
"יש לי רעיון מדהים!
אני אתן לך מילים,
אם תתן לי צוף פרחים".

הוציא דן בקבוק צוף מכיסו
ונתן לפרפר לשתות מתוכו.
"אילו מילים תתן לי?", שאל דן
"יש לי...צוף?
          פרחים?
          זהוב?
          מתוק?"
"לא, לא תודה", אמר דן
והפרפר פרש כנפיו ועף.

לפתע נשמע קול נעים,
כמו צלצול פעמונים.
ולצדו של דן הופיעה פיה כחולה
ובידה סלסלה.
"שלום גמד נחמד
מדוע אתה יושב לבד?"

"נעלמו לי כל המילים,
עפו לכל הכיוונים.
אינני יכול יותר לשיר שירים".
"מילים? אתה לא מוצא מילים?
חיפשת במקומות הנכונים?"
"כן" אמר דן, 
"גם מתחת לאבנים".

"ועמוק בפנים?" שאלה הפיה
"בפנים?" התפלא דן
"כן, עצום את עיניך
והקשב לעצמך
והשיר יופיע עמוק מלבך".

עצם דן את עיניו
והנה, גשם של מילים הופיע מעליו.
מילים קצרות, מילים ארוכות,
מילים יפות ומעט פחות.
מילים חשובות, מילים פשוטות,
מילים מתגלגלות, מילים עומדות.
ואז, הופיעו המילים הנכונות.

"בוקר טוב לאהבה
בוקר טוב לשלווה,
בוקר טוב לכל הילדים החמודים,
שבבוקר קמים ולגן הולכים
ושאנחנו אותם, כל כך אוהבים!"

אמר דן לפיה תודה
ולביתו שב בשמחה.
ומאז ועד היום, 
שר דן שירים
על סנאים וציפורים
פרחים ופרפרים
ועל כל שאר החברים
אשר ביער גרים

בוקר טוב לך ציפור,
בוקר טוב לך דב,
בואו נרקוד, בואו נשיר,
כל מי שאותי מכיר.
בוקר טוב לכל היער,
בואו ופתחו לנו את השער.
בואו נרקוד, בואו נשיר,
כל מי שאותי מכיר.

בוקר טוב לאהבה,
בוקר טוב לשלווה,
בוקר טוב לכל הילדים החמודים,
שבבוקר קמים ולגן הולכים
ושאנחנו אותם כל-כך אוהבים.

ואם פעם ילדים חמודים, 
יעצרו לכם המילים,
תעצמו את עיניכם
ותקשיבו ללבכם
וכל העולם יופיע לפניכם.

Comments