11.10.2023

משתפת -  

בדקות אלו מובאת למנוחת עולמים גילי אדר ז"ל, שנרצחה בשבת במסיבה ברעים. גילי, היא היא הסיבה שיש לנו חינוך אנתרופוסופי כאן. למי שלא מכיר את אלדד ואורנה. כשגילי היתה בגן, אלדד, ממקימי לפיד, לקח את שמעון סוסן לראות את הגן אנתרופוסופי ברמת גן. ואמר לו- כזה אני רוצה שנקים. שמעון נדלק על הרעיון. וכך נפתח הגן הראשון. ואז כתה א וכתה ב בנאות קדומים. ואז בבן שמן. ואז בשהם, "אלומות" היום.

 זו היסטוריה רבת שנים של זוג הורים שהקימו פה במה ידיהם את החינוך האנתרופוסופי.

 בימים שעוד היינו מתכנסים כל ההורים בשישי בבוקר לקבלת שבת. 

היינו נפגשים ועד העמותה בערבים ובלילות כדי לתמוך בהקמת היוזמה הזו ובצמיחה שלה. 

הם היו האש, הכוח המניע והדוחף. אנשי החזון והמעשה. חברים. שותפים לחשיבה, לחלימה ולעשיה.

אני זוכרת את גילי, כשהיתה בכתה ד. בפורים כאשר כל הכתה התחפשה למיתולוגיה היוונית. גילי, שמחה ומאושרת, עם דעה משל עצמה, שמה תחפושת של דוב מרקד (כמו כזו בדיסנילנד) וקיפצה באושר ובצחוק רב בחגיגת פורים בבית הספר.

אלדד תמיד היה עבורי חבר של השראה, של התגיסות לעשייה. אדם עם רגישות אין סופית. ואמונה. ואורנה איתו ביחד. 

ביום שבת, בעשר בבוקר, הוא התקשר אלי. כבר פתחנו את החפ"ק צח"י בבית התרבות בלפיד.

 עוד לא הבנו וידענו מה קורה. את גודל האסון. הוא אמר לי שגילי היתה במסיבה. ומתשע בבוקר היא לא עונה יותר לנייד. הוא נכנס לרכב ונסע לדרום לחפש אותה. סיפרתי לו שגם מילה, הבת שלי,  עם כל הקפ"צ בקיבוץ סופה, ואני דואגת גם. 

כל כמה שעות דיברנו בטלפון. 

ככל שנקפו השעות התחיל לזרום מידע על הזוועה. 

בשלוש בבוקר הוא חזר הביתה.

 בלי גילי. 

כל הימים האחרונים החזקנו אצבעות. אבל ככל שנקפו השעות הלב נכנס למועקה. עד שהנורא מכל קרה. ואתמול הגיעה הידיעה הוודאית על הרצחה. 

לא נתפס. 

פשוט לא נתפס. 

כעת, במחווה קהילתית ספונטנית ומרגשת, קהילת לפיד כולה ליוותה את אלדד אורנה ועדי, בדרכם למסע הלוויה.

יהיה זיכרה ברוך.

שונית נחושתן