בית הספר‏ > ‏

קוד לבוש

מאי 2015

לאחרונה קמה ברחבי הארץ סערה בעקבות קוד הלבוש בבתי הספר האוסר על בנות בלבד להגיע עם מכנסונים קצרים.
גם אצלנו מונהג קוד לבוש ובו יש התייחסות לאורך המכנסיים (ללא התייחסות מגדרית).
מה עומד מאחורי קוד הלבוש הנהוג בביה"ס שלנו? מה מסתתר מאחורי הגבלת אורך המכנסיים?

קוד הלבוש בבית ספרנו הונהג כדי לייצר אחידות, ניתוק ובידול מצוו האופנה המשתנה והופעה ייצוגית המתאימה ללימודים בכיתה. בנוסף קוד הלבוש אצלנו אינו מפלה בין בנים ובנות ונאכף שווה בשווה. גם צוות המורים מחוייב בלבוש ייצוגי המכבד את המעמד והמקום. אציין שקוד הלבוש נקבע להיות מאוזן ולא קיצוני; מכנסיים קצרים מותרים באורך סביר (עד אגרוף מעל הברך).

חינוך וולדורף שם לו למטרה לסייע לצמיחתו והתפתחותו הבריאה והמאוזנת של הילד והפיכתו לאדם בוגר שכוחות הרצון והעשייה שלו בעולם, כוחות הרגש וכוחות החשיבה מאוזנים. לכן אנו עוטפים (ולא חושפים תרתי משמע), מגוננים, מכילים, שומרים על הילדים ומנסים לשמר את חלום הילדות שלהם וגם אח"כ כשהם גדלים - מתוך כוונת איזון ובריאות נפשית, רגשית ופיזית אנו בוחרים להביא לילד כל דבר בעיתו, להזין אותו בתזונה מזינה ומחזקת. וכך אנו עושים גם בנושא הלבוש.

תעשיית האופנה והתקשורת למיניה  מכתיבים לנו כי חשוף, דקיק וצמוד ("סקיני") – זהו האידיאל המושלם. והדרך שלהם לשכנע אותנו בכך היא ע"י הצפה – מציפים אותנו באינספור גירויים, פרסומות סמויות, שלטי חוצות ענקיים, קניונים על ימין ועל שמאל. אנו חיים בעולם מציף, חסר גבולות וחשוף תרתי משמע, חשוף ומציף בגוף ובחושים וחשוף ומוצף בחשיבה – ללא אבחנה. עלינו לגונן על הילדים מפני המניפולציות התקשורתיות הללו, כפי שאנו עושים בנושאים אחרים כמו תזונה וחינוך. 

עצמיותי, מאיימת להימוג
מאורו של התבל ברוב עצמה נמשכת.
התיצב נא אתה, חזון לבי
איתן בבכורתך,
מלא בעבורי מקום עצמת החשיבה,
שבזוהר החושים
לאבד עצמה רוצה.

(רודולף שטיינר- מתוך לוח השנה לנפש - שבוע 7)

 אנו נמצאים בעיצומה של תקופה לא פשוטה בשנה, המצויינת בלוח השנה העברי בספירת העומר-על כל המשתמע ממנה (מנהגי אבלות, חורבן, בערה ושריפה, מדורות ל"ג בעומר...) ואף מורגשת היטב סביב במזג האוויר הלוהט האופף אותנו. אם לרגע נסב את תשומת הלב ונכנס קצת פנימה לתוך המתרחש בנבכי נפשנו,  נווכח שהבערה שבחוץ משתקפת גם בבערה הפנימית, בהלך הנפש הכביכול מבולבל, מפוזר, בוער, מאכל, רוטט, משתלח, חסר רסן, חסר הסבלנות, הבולעני- המאפיין בימים אלו לא פעם ילדים כמבוגרים. הלך נפש זה מוצא לא אחת ביטוי במריבות, בהתבטאויות אלימות וחסרות סבלנות וסובלנות, בהפגנת חוצפה ובאיבוד שיווי המשקל/המצפן המוסרי שלנו, במתקפה שהינה בעצם מגננת החושים, שלא מוצאים מנוחה בתוך כל הבערה הזו ומנסים להטמיע בתוכם את החשיבה וההגיון וקוראים לחשיבה והעצמיות שלנו לאבד עצמם בזוהר החושים יחד עם "גופנו הנמס מחום".

אני חשה שזו תקופה בשנה המחייבת אותנו מדי שנה להתחבר אל האש הפנימית הזו, להיות בשיח עמה ממקום מודע, בהיר,  מאוזן, סובלני, קשוב,  מקבל, אוהב ומכיל ועם זאת בעל גבולות ברורים ולפעול באמת מן הלב, מחזון הלב, לחזק את חזון הלב שמקבל עתה סוג של בכורה איתנה (ראו הוורס לעיל) - למצוא שם את איזון הלב.

כדי להתחבר אל האש הפנימית הזו עלינו להפנות את המבט פנימה ולשאול מן הלב מה באמת אנו מבקשים עבור ילדינו וכמובן עבורנו? 

אפרת ציטמן הודלי (מחנכת כיתה א תשע"ה)

מאמרים קשורים

כולכם עיוורים? זה לא מכנסונים אלא מכנסתונים

Comments