הורים משתפים

המעין הקסום / איריס פרסלר, אמא של מעיין (2004)

בסוף שנה שעברה עידו, הגנן של מעיין, רשם לה שיר ברכה באלבום התמונות. קראתי את השיר ומלמלתי לעידו 'נחמד, נחמד..' לא הבנתי כ'כ את הרעיון, אפילו קצת התאכזבתי שעידו לא כתב משהו אישי יותר. אח'כ בבית קראתי את השיר שוב, ושוב ושוב. ואז הבנתי – השיר מדבר על הילדה הקטנה שלי על הנסיכה שלי!
כמו הרבה פעמים במשך השנה, פתאום הבנתי כמה מחשבה ועומק יש מאחורי כל דבר, אף אם הוא נראה בתחילה סתמי או לא ברור.
אני מצרפת את השיר שתהנו גם אתם (ואם לא תבינו... תקראו שוב ושוב ושוב..):

'בלב חורשה ירוקה
בין עצי שקד ותאנה
היכן שציפורי השיר מזמרות
את סיפורי היער הן שרות,
פיות היער יוצאות בריקוד
מעט ביחד ומעט לחוד,
לכבוד המעיין הקסום
שאוצר של אהבה בו חבוי וגלום' 

איך נראה הבוקר בגנאחר, מנקודת מבט של אמא / אפרת גרוס, אמא של נגה (2004)

אני מחנה את המכונית, נגה כבר מזהה שהאוטו הירוק הוא של יואב, והנה גם עידן עם אמא שלו. נגה ממהרת להראות לעידן שהיום היא הביאה קלמנטינה ותפוח ירוק. עידן דווקא הביא קלמנטינה ותפוח אדום. אנחנו, האימהות, נהנות לראות איזו שיחה קולחת מסוגלים לנהל שני בני ארבע על ההבדלים בין תפוח ירוק ואדום. עוד מעט הם יניחו את הפירות בסלסלה, ואחר כך כמה מהילדים יחתכו את הפירות וכולם יאכלו אותם ביחד בארוחת הבוקר.
אנחנו נכנסים למבואה, שם הילדים מתארגנים לכניסה, וזה המקום בו אנחנו ההורים נפרדים מהילדים. הילדים חולצים נעליים ונועלים את נעלי הבית. שיהיה נעים בגן. ליד ארגז נעלי הבית מונחים 16 זוגות מגפיים ומחכים בקוצר רוח לגשם, שהילדים יוכלו כבר לקפוץ בשלוליות.
נגה מחליטה שהיום נפרדים בחיבוק אחד חזק, אחד חלש, ושתי נשיקות. אחד הגננים כבר נמצא ליד, נכון לקבל את נגה אל הגן. אני מציצה פנימה, מנסה לשאוב עוד רגע אחד של שקט לפני שאני נאלצת לחזור לעולם הסוער שבחוץ. ליד שולחן אחד יושבים כמה ילדים וחותכים ירקות ופירות לארוחת הבוקר. אני רואה כמה ילדים מסתובבים בגן סביב איזה מבנה שהם בנו מכלונסאות, קוביות, והמון בדים צבעוניים. לפעמים זה ארמון והם כולם נסיכים, לפעמים זו אוניית שודדי ים. נגה הקפידה להסביר לי שהם שודדים טובים. נגה עוד מתלבטת לרגע איך היא תתחיל את היום – תחתוך ירקות? אולי תצטרף לילדים שמצייריםבצבעי מים בחדר השני? אבל היא לא מתלבטת לאורך זמן. שחר מגיע בריצה ותופס את לה את היד 'בואי איתי לבית שלי!'. והיא כבר רצה איתו לבית שלו, ורק לי אסור להיכנס איתם לבית שלהם כי אני כבר גדולה וצריכה ללכת משם.

איך גל התגלגלה לגן / רינת שתרוג, אמא של גל (2004)

הכל התחיל כששמעתי מחברים שישנו גן בכפר רות שהאוכל בו בריא במיוחד. זה גרם לי להקשיב ביתר תשומת לב להמשך דבריהם על הגן וכך נוצר הקשר הראשוני ובהמשך שבו אותי מכלול של דברים כמו הפינה הקסומה עם גפנים תאנים וחרובים שעוטפים את הגן מסביב, גננים מקסימים, טיולים בחוץ, תשומת לב מרובה לטבע מקום שמכיל את הילדים ונותן דרור לדמיונם. מאד מצא חן בעיני שלא חוזרים מהגן עם עבודות שבלוניות שמתגלגלות בבית ושאין 'הפקות להורים' בחגים לפי המנגנת - הילדים נהנים יחד עם ההורים באירועים משותפים ואם מזכירים הורים, מצאנו חבורת הורים מקסימה ואכפתית שכייף לפגוש בכל יום בגן.
וכמובן, האוכל נהדר ובריא... ועוד המון פרטים קטנים שחוברים למכלול נהדר ונדיר לילדים.
גל התאהבה בגן ואתה כל המשפחה אחיותיה הגדולות ואנחנו, ובאופן טבעי המשכנו לשנה שניה בגן.