הורים מספרים

אספנו רשמים מההורים, מקווים שתמצאו אותם לעזר:

 קוצרים את הפירות / ירון זנבל, אבא של איתי (כיתה ב' תשס"ח)

 דברים שרואים משם... / שרית שמואלי, אמא של ניצן (כיתה א', תשס"ז)

הגענו אליכם במקרה. חדשים בישוב, חדשים באזור, לא מכירים כמעט אף אחד, במקרה שכרנו בית ליד משפחה עם ילד בגיל של ניצן. מהר למדנו שהילד (יותם) בעצם נמצא בגן אנתרופוסופי וילך כנראה לבית ספר כזה. עד אז אנתרופוסופיה הייתה בשבילנו זרם בחינוך לא ממש ידענו מה זה אומר.
אז עוד היו לכם הרבה סימני שאלה. לא היה ברור אם בכלל תפתח כיתה. אנחנו היינו סגורים על בית הספר בישוב. סירבנו להצעת השכנים לבוא לשמוע הרצאה .
הגיע מועד הביקור בבית הספר היישובי. ראינו גוש בטון ענק בלי צמחיה עם כיתות צפופות ובעיקר גדרות גבוהות מברזל. חשבנו על ניצן שמגיע מחמש שנים מגן בקיבוץ, שהכול ירוק מסביבו והכול פתוח, ופתאום נזכרנו באפשרות אחרת, זו שהשכנים מדברים עליה עם ברק בעיניים. זה היה פחות מחודש לפני תחילת הלימודים באנו לשמוע הרצאה ראשונה. ופתאום פגשנו עוד הורים עם ברק בעיניים שכ"כ מאמינים בחינוך האנתרופוסופי: שמענו על העשייה הענקית הזו, על כוח רצון שמזיז הרים, על אמונה בדרך והחלטנו לתת לזה צאנס. "נעשה ונשמע" החלטנו ונרשמנו .התחלנו לאסוף מידע מכל הכיוונים - אינטרנט, אנשים שחוו, אנשי חינוך ועוד.
התחילה השנה. לאספת ההורים הראשונה לא יכולנו להגיע למרות שמאוד רצינו לשמוע. ניצן התאקלם נפלא, הרבה יותר מהר והרבה יותר טוב ממה שציפינו. והנה הוא כבר חלק מחבורת ילדים מופלאה ותוססת. כבר קראנו מעט ושאלנו המון אבל עדיין נשארו דברים שנראו מוזרים, לא מחוברים. חלקם נראו לנו הגיוניים חלקם לא, שאלנו הרבה שאלות -לא לכולן מצאנו תשובות. מצאנו את עצמנו מקשיבים לחויות של ניצן ותוהים על פשרם של דברים: למה עושים את זה ככה? למה כ"כ מתעקשים? למה זה תורם? לחיצת יד? מעגל בוקר? תקופת רישום צורות? ולאט לאט למדנו להבין וניסינו יחד עם ניצן לעבור את הקשיים והאתגרים הרבים שמוצבים יומיום.
למדנו להכיר צוות נפלא. פשוט כיף לדעת שהחינוך של הילד שלנו נתון בידי אנשים כ"כ מיוחדים, רגישים, שמשקיעים כל כך הרבה מחשבה, חכמה ואהבה, משולבים בעומק ורגש, עברית יפה ונתינה אינסופית ושוב, אותו ברק בעניים ואיכויות אישיות שלא פוגשים כל יום.
עכשיו כבר היינו במקום אחר לגמרי, מכירים את חיי היומיום בחינוך האנתרופוסופי, ואת קצה הקרחון של מה שעומד מאחורי.
כשהגיע מועד ההרצאה של עדי ראיתי בה עוד הזדמנות לשמוע, להכיר ואולי להבין יותר. את עדי כבר פגשנו באבחון, לפני תחילת השנה, שנועד לילדים שבאו מגנים אחרים. גם אצלו זיהינו את הניצוץ.

ישבתי מוקסמת במשך שעתיים-שלוש והרגשתי איך סמני השאלה מתמוססים. פתאום הבנתי את משמעות לחיצת היד, את הצורך בה בבוקר, את כוחו של אותו מעגל הבוקר: כמה מיומנויות חיוניות לחיים מתורגלות באותו מעגל, כמה כוחות נדרשים מהילדים וכמה הם מפיקים ממנו. את אותן רקיעות ברגליים. פתאום הבנתי את המשמעות של הקו הצהוב הזה בתקופת רישום צורות, זה שניצן אמר שזה בעצם מעוף הנשר ולא קו, את החשיבות לעשות דברים דווקא בקצב הזה ודווקא ככה, את ההתעקשות שכולם חייבים לסרוג - לא משנה עד כמה זה קשה ומה התוצאה, את הצורך בדקלומים, את המשמעות מאחורי סדר היום והשעורים. את המחשבה והסיפור שעומדים מאחורי כל דף במחברת ואפילו מאחורי עיצוב הכיתה.

עדי – בחור מרשים ורהוט, ניכר שהוא עוסק בחינוך שהוא מאמין בו ובדרך שלו, סיפר בעברית צחה בעיקר על התיאוריה שמאחורי. על ה"למה". על הגוון המיוחד שכל מורה באנתרופוסופיה נותן ללימוד בכיתתו, גוון שנקבע ע"פ אופיו של המחנך, אופי הילדים, אופי הקבוצה והחיבור שלהם. אצלי זה התחבר לחיי היומיום, למחברת לסיפורים ולחויות של ניצן למה שאנחנו רואים בכתה ובחצר.

ההרצאה האירה לי דברים רבים, פתחה צוהר חיובי ונפלא לאנתרופוסופיה, נתנה כוח להתמודד עם הקשיים ויש כאלו. היא חיזקה אצלי את ההרגשה שאנחנו במקום הנכון ואת הידיעה כמה חשובה התמיכה שלנו בתהליך, כמה מחשבה ואנרגיות מושקעות בילדים שלנו כל יום, כל היום .
עדיין נשארו כמה סימני שאלה ותהיות, אבל עכשיו אני בטוחה שאת התשובות עוד נמצא.

רציתי להודות למארגנים על ההרצאה הנפלאה הזו, ובכלל, על העשייה הבלתי נגמרת. כולי תקווה שיהיו עוד כאלו הרצאות ועוד הורים בכיתה יקבלו תשובות לשאלות שרצות להם בראש.

שרית – אמא של ניצן

 המעין הקסום / איריס פרסלר, אמא של מעיין (2004)

בסוף שנה שעברה עידו, הגנן של מעיין, רשם לה שיר ברכה באלבום התמונות. קראתי את השיר ומלמלתי לעידו 'נחמד, נחמד..' לא הבנתי כ'כ את הרעיון, אפילו קצת התאכזבתי שעידו לא כתב משהו אישי יותר.  אח'כ בבית קראתי את השיר שוב, ושוב ושוב. ואז הבנתי – השיר מדבר על הילדה הקטנה שלי על הנסיכה שלי! כמו הרבה פעמים במשך השנה, פתאום הבנתי כמה מחשבה ועומק יש מאחורי כל דבר, אף אם הוא נראה בתחילה סתמי או לא ברור. אני מצרפת את השיר שתהנו גם אתם (ואם לא תבינו... תקראו שוב ושוב ושוב..): 'בלב חורשה ירוקה בין עצי שקד ותאנה היכן שציפורי השיר מזמרות את סיפורי היער הן שרות, פיות היער יוצאות בריקוד מעט ביחד ומעט לחוד, לכבוד המעיין הקסום שאוצר של אהבה בו חבוי וגלום'

 איך נראה הבוקר בגנאחר, מנקודת מבט של אמא / אפרת גרוס, אמא של נגה (2004)

אני מחנה את המכונית, נגה כבר מזהה שהאוטו הירוק הוא של יואב, והנה גם עידן עם אמא שלו. נגה ממהרת להראות לעידן שהיום היא הביאה קלמנטינה ותפוח ירוק. עידן דווקא הביא קלמנטינה ותפוח אדום. אנחנו, האימהות, נהנות לראות איזו שיחה קולחת מסוגלים לנהל שני בני ארבע על ההבדלים בין תפוח ירוק ואדום. עוד מעט הם יניחו את הפירות בסלסלה, ואחר כך כמה מהילדים יחתכו את הפירות וכולם יאכלו אותם ביחד בארוחת הבוקר.

אנחנו נכנסים למבואה, שם הילדים מתארגנים לכניסה, וזה המקום בו אנחנו ההורים נפרדים מהילדים. הילדים חולצים נעליים ונועלים את נעלי הבית. שיהיה נעים בגן. ליד ארגז נעלי הבית מונחים 16 זוגות מגפיים ומחכים בקוצר רוח לגשם, שהילדים יוכלו כבר לקפוץ בשלוליות.

נגה מחליטה שהיום נפרדים בחיבוק אחד חזק, אחד חלש, ושתי נשיקות. אחד הגננים כבר נמצא ליד, נכון לקבל את נגה אל הגן. אני מציצה פנימה, מנסה לשאוב עוד רגע אחד של שקט לפני שאני נאלצת לחזור לעולם הסוער שבחוץ. ליד שולחן אחד יושבים כמה ילדים וחותכים ירקות ופירות לארוחת הבוקר. אני רואה כמה ילדים מסתובבים בגן סביב איזה מבנה שהם בנו מכלונסאות, קוביות, והמון בדים צבעוניים. לפעמים זה ארמון והם כולם נסיכים, לפעמים זו אוניית שודדי ים. נגה הקפידה להסביר לי שהם שודדים טובים. נגה עוד מתלבטת לרגע איך היא תתחיל את היום – תחתוך ירקות? אולי תצטרף לילדים שמצייריםבצבעי מים בחדר השני? אבל היא לא מתלבטת לאורך זמן. שחר מגיע בריצה ותופס את לה את היד 'בואי איתי לבית שלי!'. והיא כבר רצה איתו לבית שלו, ורק לי אסור להיכנס איתם לבית שלהם כי אני כבר גדולה וצריכה ללכת משם.

 איך גל התגלגלה לגן / רינת שתרוג, אמא של גל (2004)

הכל התחיל כששמעתי מחברים שישנו גן בכפר רות שהאוכל בו בריא במיוחד. זה גרם לי להקשיב ביתר תשומת לב להמשך דבריהם על הגן וכך נוצר הקשר הראשוני ובהמשך שבו אותי מכלול של דברים כמו הפינה הקסומה עם גפנים תאנים וחרובים שעוטפים את הגן מסביב, גננים מקסימים, טיולים בחוץ, תשומת לב מרובה לטבע מקום שמכיל את הילדים ונותן דרור לדמיונם. מאד מצא חן בעיני שלא חוזרים מהגן עם עבודות שבלוניות שמתגלגלות בבית ושאין 'הפקות להורים' בחגים לפי המנגנת - הילדים נהנים יחד עם ההורים באירועים משותפים ואם מזכירים הורים, מצאנו חבורת הורים מקסימה ואכפתית שכייף לפגוש בכל יום בגן.
וכמובן, האוכל נהדר ובריא... ועוד המון פרטים קטנים שחוברים למכלול נהדר ונדיר לילדים.
גל התאהבה בגן ואתה כל המשפחה אחיותיה הגדולות ואנחנו, ובאופן טבעי המשכנו לשנה שניה בגן.